פוסטים אחרונים

בגפט מכה שנית

אמרתי לה, אמא, אנחנו ב-2017 ולא בתחילת שנות השמונים. אמרתי לה, אמא, היום אנשים חיים עם זה ממש סבבה, לוקחים כמה כדורים ביום ויש להם

קראו עוד>>

משחק יְלָדוֹת

בכוך ההמתנה של דליה יש רק חפץ אחד, מכשיר גדול ושחור, שפיתוחים עדינים בצורת שמיניות מזהב דהוי חרותים על צדיו. חפץ עתיק למראה, נתון בתוך

קראו עוד>>

תיכון קרית מוות

(1)   מְקַדֵּם הַזָּרוּת שֶׁלִּי הָיָה גָּבוֹהַּ מִדַּי. הַחִבּוּר מִיְּלָדוֹת שֶׁלָּכֶם הָיָה חָזָק מִדַּי.   צוֹפַפְתֶּם שׁוּרוֹת: כִּסְּאוֹת הֻצְמְדוּ, בַּרְזֶל הִצְטַלֵּב בְּבַרְזֶל, פְּלַסְטִיק שָׁחַק פְּלַסְטִיק.

קראו עוד>>

הניה

הַיִּידִישׁ מֵתָה יַחַד עִם הֵנְיָה בִּתְחִלַּת מַאי 2004 בִּמְעוֹן יוֹם לִקְשִׁישִׁים עַל הַכַּרְמֶל מִדֹּם לֵב.   כַּאֲשֶׁר הִתְקַשְּׁרוּ מִבֵּית הַחוֹלִים וּבִקְּשׁוּ שֶׁאַגִּיעַ מִיָּד, כָּעַסְתִּי עַל

קראו עוד>>

1994

  1994 הייתה שנה נהדרת ונוראה, כמו ירייה בראש מרובה ציד בתום הופעת אמ.טי.וי. אנפלגד. הייתי בת שבע ועשרה וחצי, והיו ברשותי שמונה חודשים נטולי

קראו עוד>>

חגי כותב לציפורה

ציפורה! ציפורה אהובתי! ציפור שלי! אני קורא לך, בקול ובלא, מזה חודשיים מאז השבעה. קראתיך בקול דממה דקה בליל שכיבתנו בדשא, ער וערה, כי נהמות

קראו עוד>>

אספי בתורת הגרפים

יי אסף, אני משוכנעת שלא זהית אותי. לו היית מזהה, היית נוקט אמצעי זהירות עד כדי חסימה, ולבטח לא היית פונה אליי מיוזמתך. תחילה רציתי

קראו עוד>>

בנימינה, ערב

שְׁמִי עוֹמֵד בֵּינִי לְבֵין הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם מִתְרַכֵּב אֶל מוּלִי, לוֹבֵשׁ צוּרַת נוֹף מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן: עֵץ מוֹרִיק, עָנָן מַאֲפִיר, שֶׁמֶשׁ נֶעֱתֶקֶת.   בְּלֹא שְׁמִי הָיִיתִי בָּעוֹלָם

קראו עוד>>

ANU BANU

מזה יומיים היא מבקשת לראות שקיעה, בין ששקיעה בעת טיסה, בין ששקיעה של ארץ זרה, ומזה יומיים שלא בא לידה לראות. את השקיעה במטוס פספסה,

קראו עוד>>

הבלוג של ריטה קוגן