פוסטים אחרונים
בא פברואר. עת דיו ובכי | בוריס פסטרנק
בָּא פֶבְּרוּאָר. עֵת דְּיוֹ וּבֶכִי! תִּכְתֹּב עָלָיו בְּהִתְיַפְּחוּת, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם אֶל דֶּחִי וּשְׁחֹר־אָבִיב בְּהִתְלַקְּחוּת. קַח כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל נִחָר –
זו שעת שירת המגדלים
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,
אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן
אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן רוּחוֹת הַלַּיִל זָרְקוּ לָאָרֶץ אֶת אָמוֹר, שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הָעֲלוּמָה עוֹפֵף, שׁוֹחֵק, וְאֶת קַשְׁתּוֹ בִּמְשׁוּבָה כּוֹפֵף, וְנוֹכַח הַמַּרְאֶה הִרְהוּר
ז'ק פרוור | תיבת הנגינה (העוגב הברברי)
הקטע שלי זה הפסנתר אמר האחד הקטע שלי זה הכינור המְנַסֵּר אמר האחר שלי זה הַנֵּבֶל, שלי הבַּנְג'וֹ שלי זה הצ'לו הכרסתן שלי חֵמֶת החֲלִילִים…
ניקולאי גומיליוב | פועל
מוּל כִּבְשָׁן לוֹהֵט נִצָּב בְּלִי נוּעַ גֶּבֶר מְבֻגָּר, נְמוּךְ-קוֹמָה. מַבָּטוֹ נִבָּט שָׁלֵו, כְּנוּעַ מִשְּׁמוּרַת עֵינוֹ הָאֲדֻמָּה. עֹל שֵׁנָה אֶת עֲמִיתָיו הִכְרִיעַ, רַק הוּא לְבַדּוֹ
יפה הוא הים | פול ורלן
יָפֶה הוּא הַיָּם מִכָּל בֵּית יִרְאָה, אוֹמֶנֶת עוֹלָם שִׁיר עֶרֶשׂ גּוֹאָה, הַיָּם לוֹ דָּרְשָׁה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה! לוֹ מְלוֹא דּוֹרוֹנוֹת, מַחְרִידִים וְרַכִּים. סְלִיחוֹתָיו מִתְנַגְּנוֹת. כְּעָסָיו
משאלה
הַיָּמִים הֵם יְמֵי סוֹף אוֹגוּסְט, הֶלֶם חֹם פָּשַׁט בַּגַּנִּים, וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּאֵיזֶה מִין פוֹקוּס, מַתְחִילִים לָמוּת רוֹדָנִים. בְּאֵירוֹפָּה-אַסְיָה-אַפְרִיקָה הֵם לוֹקִים בְּמֵחוּשׁ מִסְתּוֹרִי, וּסְבִיבָם מַחְוִירִים
הַשַּׁחַק שמעל… | פול ורלן
הַשַּׁחַק שֶׁמֵּעַל הַגַּג כָּחֹל, מַרְגִּיעַ! הָעֵץ שֶׁשָּׁט מֵעַל הַגַּג עָלָיו יָנִיעַ. הַפַּעֲמוֹן בְּעֵין שְׁחָקִים בְּרֹךְ יִצְלֹל. צִפּוֹר עַל עֵץ בְּעֵין שְׁחָקִים תָּלִין בַּקּוֹל.
גשם רד בלבי | פול ורלן
גֶּשֶׁם רַד בְּלִבִּי כְּעֵין גֶּשֶׁם בָּעִיר. הָרִפְיוֹן הַסְּתָוִי – אֵיךְ חָדַר לְלִבִּי? רַחַשׁ קַל שֶׁל מָטָר עַל שְׁדֵמוֹת, עַל גַּגּוֹת! בַּעֲבוּר לֵב עָקַר מְזַמֵּר
הבלוג של ריטה קוגן
