פוסטים אחרונים

אורבניקא #1

    לְפֶתַע תֵּל אָבִיב שֶׁבְּתוֹכִי לוֹבֶשֶׁת דְּמוּת שְׁגוּיָה שֶׁל עִיר אַחֶרֶת – אוֹרַחַת מִסְתּוֹרִית וְנֶהֱדֶרֶת, בְּבַת עֵינִי זַכָּה וּבַת שִׂיחִי.   מִדְרְכוֹתֶיהָ מִתְנַקּוֹת מִכָּל,

קראו עוד>>

בבואה

הן לא אדע להתבגר בחן ולהרבות שלווה וחוסר מעש, פניי מכבר חדלו להתעדן ואך צוברים קמטים של צחוק וכעס.   גופי לובש עגלגלות לאה, לבנוניות

קראו עוד>>

עגורים | רסול גמזטוב

וּלְעִתִּים נִדְמֶה כִּי חַיָּלֵינוּ שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ עוֹד מִשְּׂדוֹת דָּמִים, לֹא נִטְמְנוּ בָּאֲדָמָה תַּחְתֵּינוּ, אֶלָּא הָפְכוּ לַעֲגוּרִים הוֹמִים.   וְכָךְ מֵאָז וּמִתָּמִיד בְּעֶצֶם מִמְּרוֹם מָעוֹף הֵם

קראו עוד>>

שתי מחוות ליונה ונער

  ארבעה עמודים של צריח חשוף. ביניהם פעמון – מנוקב ודומם. בתוכו צף ענבל – כמו לב בתוך גוף, שנושא זיכרון – מיותם, מדמם.  

קראו עוד>>

גירוש, שיבה, דומייה

(1)   כשהייתי מספר שש מיליון ואחת, (לא נשאר די מקום על זרועי שיכיל מספרי זה, שש מיליון ואחת), הנחתי כף רגל נתונה בסנדל, ועל

קראו עוד>>

שקיעה # שירים ליהורם

תפוז-דם מרומם הוא שמש כתומה. עננים מתענים, מלינים על חומה. ההרים מחרישים כצבאים נרגשים. הפסגות נמוגות ואיתן החמה

קראו עוד>>

הבלוג של ריטה קוגן