פוסטים אחרונים
הֲלִיכָה לְמָרִינָה
הַבֹּקֶר, בֹּקֶר שֶׁמֶשׁ חָרְפִּית מְסֻיֶּגֶת וּתְכֵלֶת רַכָּה, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ בִּמְיֻחָד, הָעִיר. אַתְּ נוֹשֶׁפֶת עָלַי הֶבֶל אַלְפֵי חַיִּים שֶׁהָיִיתִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת וְאֵינֶנִּי. אִישׁ הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה
זֶה הַ # הַצָּגָה שְׁנִיָּה לצפייה במסך מלא
זֶה הַשּׁוּק. אֵלֶּה הַחֲתוּלִים שֶׁנָּעִים חֶרֶשׁ בֵּין דּוּכָנָיו הַמִּתְקַפְּלִים בִּמְחִי יַד הָרוֹכְלִים, בִּקְרִיאָתָם הַחוֹתֶמֶת אֶת יוֹם עֲמָלָם הַצָּרוּד. זוֹ הָאִשָּׁה בְּקַן כִּסְּאָהּ הַגָּבוֹהַּ שֶׁטּוֹבֶלֶת קְצֵה
החטא השמיני # ג'ו מוסרת ד"ש
אַתָּה יָשֵׁן אִתִּי אֶצְלִי בָּרֹאשׁ, בַּגּוּף, בַּלֵּב, עַל קְצוֹת הַבְּהוֹנוֹת, עַל הַפְּלוּמָה הַבְּהִירָה בָּעֹרֶף. אַתָּה קַיָּם וְאַךְ אֶצְלִי בָּרֹאשׁ, בַּחֲלוֹמוֹת, בַּיְּקִיצָה טְרוּטָה, דּוֹאֶבֶת, מְאֻחֶרֶת, בְּחִלּוּפֵי אוֹרוֹת שֶׁל
אַתָּה עוֹמֵד יָחֵף וּבוֹלֵעַ כּוֹכָבִים # ג'ו מוסרת ד"ש
אַתָּה עוֹמֵד יָחֵף וּבוֹלֵעַ כּוֹכָבִים וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם נוֹפְלִים סְתָם כָּךְ וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל רָם: מִשְׁאָלָה וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל: אוֹתְךָ וְשָׁכַחְתִּי שֶׁאָסוּר לְהַגִּיד (בְּקוֹל) נִרְדַּמְתָּ עַל בֶּטֶן מְלֵאָה כּוֹכָבִים
הַבְּגָדִים הַיְּשָׁנִים קוֹפְצִים עָלַי # ג'ו מוסרת ד"ש
קְרִיאָה שֶׁל חֲסִידָה עַל גַּג בֵּיתִי אַךְ לְעִתִּים תָּפַר אֶת הַדְּמָמָה. וְאֵם תַּקִּישׁ אֵי פַּעַם עַל דַּלְתִּי, נִדְמֶה לִי, כִּי אֲפִלּוּ לֹא אֶשְׁמַע. אנה אחמטובה
תרגיל "ארוחה"
[1] הקציצה נראית קטנה, אבל היא ממלאת את הצלחת, את הראש שלי, את היקום. העולם הפך להיות גוש חום-אדמדם, מעט לח ובתוכו נעוץ הדבר השנוא
קוֹלִי הַמְּעֻרְפָּל וְהַנִּמְהָר # יוסף ברודסקי
קוֹלִי הַמְּעֻרְפָּל וְהַנִּמְהָר בָּךְ יְקַנֵּן לַשָּׁוְא – עָכוּר וּמַר. רֹאשֵׁךְ יֻרְכַּן בְּעֶצֶב מִתְעַכֵּב אֶל פִּי – הַמְּעֻוָּת וְהֶעָיֵף. עֵת שִׁכְחָה אֶת אֵיבָרַיִךְ תַּחְבֹּק, בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה,
הֲכִי קַל לִרְקֹד עַל דָּם שֶׁיָּבַשׁ # גם במזרח אין כל חדש
לִרְקֹד עַל דַּם זוֹ מְלָאכָה מְסֻבֶּכֶת, כִּי הַדָּם מִשְׁתַּנֶּה לְלֹא הֶרֶף, מַחְלִיף מַצְּבֵי צְבִירָה. תְּחִלָּה הוּא חַם וְגָדוּשׁ. מַחְלִיקִים עָלָיו בְּקַלּוּת, נִצְבָּעִים בּוֹ מַהֵר, בְּנָקֵל.
מְחִיקוֹת # ג'ו מוסרת ד"ש
אֶקַּח אֶת כָּל הַשִּׁירִים וְאֶמְחַק מֵהֶם אֶת הַמִּלָּה "אֲנִי". אַחֲרֵי הַמְּחִיקָה יִשָּׁאֲרוּ שׁוּרוֹת שֶׁהֵן תַּחֲרָה פְלֶמִית: תַּבְנִיּוֹת נָאוֹת שֶׁל רְוָחִים, שֶׁל אֲוִיר לָבָן, שֶׁל נוֹכְחוּת
וְכָל הַקַּיִץ הַזֶּה הָיָה רַק לַיְלָה # ג'ו מוסרת ד"ש
וְכָל הַקַּיִץ הַזֶּה הָיָה רַק לַיְלָה רַק חֹשֶׁךְ-בֶּן-אָדָם בְּתוֹךְ סְדִינִים רַק אֶצְבָּעוֹת, פִּרְקֵי כַּף יָד, כַּפּוֹת רַגְלַיִם הַמִּשְׁתַּפְשְׁפוֹת זוֹ בְּזוֹ כְּמוֹ חֲתוּל רְחוֹב צָמֵא בְּעוֹד
הבלוג של ריטה קוגן