פוסטים אחרונים

לְאִמִּי

עת נולדתי, אמי טבלה את גופי במימי הסבל הפיוטי. ימים ארוכים טבלה את גופי. הלוך וטבול טבלה את גופי. פן אדע שמחה מה היא, פן

קראו עוד>>

רגעי ים עטופים במפרש מרשרש

רגעי ים עטופים במפרש מרשרש מְשִׂיחִים על נשים-בתולות עם זנב-דג וגברים-מלחים. ועיניים תכולות מבזיקות עוד חיוך בעד דֹּק של רשת קרניים צפופות, של קמטוטי צחוק.

קראו עוד>>

08.12.2014

חרוזים מושחלים לאיטם על גבי חוט חיי. חוליות של חווה ואדם, מתווספות עד בלי דיי. אך עליי לשמר הגמישות של החוט העמוס. הם הולמים ונוֹקְשִׁים

קראו עוד>>

שיר לאהוב אלמוני

אִלּוּ הָיוּ מוֹנִים אֶת כָּל הַפְּעִימוֹת, שֶׁהֶחְסַרְתִּי בְּגִינְךָ, הָיוּ וַדַּאי מִתְפַּלְּאִים, אֵיךְ זֶה, שֶׁלִּבִּי עוֹדֶנּוּ פּוֹעֵם בְּקִרְבֵי.

קראו עוד>>

אסיפת הורים

אבי ואמי נפגשו בֵּמְּזָוֶה בֵּיתִי אחרי שלושים שנה, שלא התראו. שניהם מרירים. אילו שוקולד היה סממן לילדות מאושרת, הייתי נחשבת וודאי לילדה האהובה עליי אדמות.

קראו עוד>>

שחף #2

כשתקיש על דלתי לא קרוי, באמצע הליל בידך ברוכת וריד, קשיות, וגידים לעייפה, האמבט יחרוק שן של זדון מאופק ואמייל, ומראה בחדר המיטות תיאנח, זעופה.

קראו עוד>>

אורח # אנה אחמטובה

הַכֹּל רגיל, כמו אז, כמו תמול שלשום ושלג בחלון – זועף, פְּתִיתִי. אני לא התחדשתי כלל היום, אך גבר בא הלילה אל ביתי.   אותו

קראו עוד>>

סְפִירוֹת

(1)   תִּקַּח את מספר הימים, שצריך בשביל להפוך קירות לבית. תכפיל במספר רגעי אושר צָרוּף. תחלק במספר רגעים, שבהם רצית למות. הגעת לעשר שנים?

קראו עוד>>

שחף #1

הוילונות ההם לא מניחים לי: כנפיים אפורות בשמי פסטל ודמות, ברווח שבין לאור לצל, שוב בחדות של מנתחים מראים לי את כל מה שאיבדתי בְּשׁוֹגֵג. יונה

קראו עוד>>

הבלוג של ריטה קוגן