הפורענות שוכנת מִקָּרוֹב: נֶחְבֵּאת בנקישה לילית בדלת; בתוך ניידת ממתינה, לועסת, על צומת יחפנית בדרום העיר, [נדמה, ב-המסגר פינת הגדוד, כן, מה שמו? העברי.]; צוללת

(1)   גַּעְגּוּעַ, כְּמוֹ הֵד, מִתְגַּבֵּר בֵּדִּירוֹת רֵיקוֹת. רֵיחַ יַסְמִין נָסוֹג לַמִּרְפֶּסֶת. מַאי מַתְחִיל לְאִטּוֹ.     (2)   יֵשׁ נָשִׁים, שֶׁמַּצְלֵמוֹת אֶת עַצְמָן בְּלִי

הָיֹה הָיָה אדם, שהיה סופר אנשים שהוא מכיר. כל פעם שיצא לרחוב, בין אם לעבודה ובין אם להליכת-בטל, היה צועד חסר סבלנות, ובוחן ללא הרף עוברים ושבים:

צייר לי גרף פונקציית הפרידה. – היא בטח דומה לפונקציית הסינוס הבסיסית, רק שנקודות הקיצון שלה עלולות לנסוק מעלה בפתאומיות כפייתית, או להתרסק ביגון שאלה

אַתָּה – נְבֵלָה אֲפוּפַת צַחֲנַת צְבִיעוֹת! מְפַזֵּר סִימָנִים שֶׁל חִבָּה לַתְּמוּנוֹת שֶׁל רַכִּים נוֹלָדִים, רוֹשֵׁם "מַזָּל טוֹב" מְרֻבֶּה תָּוִים שֶׁל חִיּוּךְ, (עַל מִשְׁקָל "תָּוִים שֶׁל

וְהִכֵּיתָ בִּי בַּמַּטֶּה, בִּמְקוֹם לְדַבֵּר מִלִּים שֶׁל אֱמוּנָה. וְיָצְאוּ מַיִם מִן הַסֶּלַע, דְּמֵי דֶּמַע מְלוּחִים. וְלֹא זָכִיתָ לְהַלֵּךְ בָּאֶרֶץ זָבַת מִיץ תַּפּוּזִים וְשׁוֹקוֹלָד מַר לְהַפְלִיא, מְשֻׁבָּץ גַּרְגְּרֵי מֶלַח,

לאליס יש שני ארנבים לבנים. היא מאכילה אותם דשא טרי ויבש. אסור לארנבים דשא רטוב, כי הם יכולים להצטנן ולחלות. אליס משקה את הארנבים מים

הערב הזה לא יורד, נשען על העיר. הוא נשען ברכות מהוסה כמו שיכור על בר זר. הערב אלבש לגופי בגד רך, צבעו כעשן, כצלו השקט

(1) הפרחים במרפסת של אמא שלך עומדים דום; גדוד סגול, גדוד אדום, גדוד לבן. הם מקבלים מנות מי קרב ממוחשבות ומשתחררים אל מותם כעבור חצי

הִשְׁתּוֹלְלוּת צִפּוֹר עֲלֵי דִּמְמַת רָקִיעַ. מִתַּחַת נָחָה עִיר, סְתוּרָה וּרְפוּיָה. לָהּ פֶּה פָּעוּר, יָבֵשׁ, לָהּ קַו כָּתֵף פָּגִיעַ, חָבוּק בֵּכֶּסֶת חוֹל, רַכָּה וּדְהוּיָה.   צִיּוּץ אֵיתָן