פוסטים אחרונים
כובעים עם פונפונים # לאוניד פאנטילייב
זה אחד מסיפורי ילדות שגדלתי עליו – מאוסף סיפורים על יעלי ותמרי (עברתי קלות את השמות), מאת סופר רוסי נהדר לאוניד פאנטילייב. אימא שלי הקריאה לי
אנסלם קיפר # לילית בים האדום
Anselm Keifer לילית בים האדום 1990 כשקראתי מהו התרגום של Roten Meer, דיימנתי אמבטיה של דם. בתוכה טובלות-טובעות שמלות של בובות,
שבוע של טוּב לב וסוסים כחולים # מקס ארנסט # פרנץ מרק
(1) מחווה ל-Max Ernst, A Week of Kindness נשים בעלות ראשי אריה מקיפות את מיטתי. השמלות שלהן בהירות, מאובקות, דקות, כמו וילונות בבית
אקספרסיוניזם גרמני # זה למרגישים
אלה ארבע היצירות "שלי" ב-New National Gallery בברלין. שוטטתי במוזיאון הזה שלוש שעות וצילמתי כמעט את כל התצוגה הקבועה. בעיקר בשביל אימא. כי עדיין אין
Berlin Duo
(1) I walk through the park, Slowly, Like an old lady. I photograph yellow leaves, Red leftovers of wild berries, And black reflections of oak
אורבניקא # תום חג
עירי פושטת יום חג בקלילות מושכלת: נחיל אופניים קוטע נתיב אסור, ערוות מרפסות מתכסה בוילון, וילד מציץ לרחוב בעד לחריץ פעור. עירי מנערת קרעים
טנקים ברחובות תל אביב # שירים ליהורם
בשני ספרים אהובים של הצ'כי הגולה הדמויות הראשיות נהרגות בתאונות דרכים. חזרה בלתי מודעת או אבל אישי צורב שלבש צורה של ספרות יפה כל כך?
מישהו אמר פות # מחווה לחואן מירו
הכוס הכועס שלי מירו נעץ בי שיניים תוהות, צמרר אותי בזקנקנו, לעס אצבעי כמו תיש, ירק, וטרק שפתותיו.
שדרות אפלות
הגברים שלי מפלורנטין מותירים לעתים בלילות סדק קט בחלון מבויש, מעורטל בוילון מאפיר. הם חולמים את דמותי הדלה. חלומם נוזל דרך סדקים, מפייח אנטנות
אשכבה – בעקבות אנדריי רובלב # שירים ליהורם
הנר כבר דולק לצד האיקונות, בוכה שעווה, משתעל עשן. ברוגע מוזהב בוהות בי מדונות ובנן החיוור קמל פרקדן. שוכבת אני חיוורת כמוהו. ספסל התפילה
הבלוג של ריטה קוגן
