פוסטים אחרונים

חייה הכפולים של ו'

אני שומעת את הטאק של מכונת הסרטה. שלג אפור-לבן מתחיל לרצד על המרקע. אני מנותקת. שוב. על המסך עוברת מונית שירות מצהיבה. אישה עם כובע

קראו עוד>>

מאסלייניצה

העצב מחניק אותי, כמו שמיכת פוך חורפית כבדה מידי בלילות פריחה חמימים של האביב הקרב ובא. "הבא נשרוף את החורף, את הזקנה הבלה, ושמה חורף"

קראו עוד>>

אגדה # אנה אחמטובה

הַלְלוּיָהּ לכאב בלהות! מת הנסיך שעיניו אפלות.   ערב סתווי, אדמדם ומחניק שב בעלי מן הציד והמתיק:   "ממסע ציד הם הביאו אותו. בין אִילָנוֹת

קראו עוד>>

יְפֵהפִיַּת היום

אני יְפֵהפִיַּת הַיּוֹם – צוֹעֶדֶת בָּרְחוֹב. מְעִיל שָׁחֹר, חִיּוּךְ כָּתֹם, שֵׂעָר רָאשִׁי זָהֹב.   אֵדַע אוֹתְךָ בְּכָל פִּנָּה, עַל כָּל סַפְסָל וְעֵץ, בְּכָל חָצֵר, בְּכָל

קראו עוד>>

אי-אושר

שלוש אחיות: רזון מחריד, פנים נאות, ניירוטיות קיצונית. אחת סופרת-משוררת, שכותבת על אונס ילדות שלא חוותה מעולם. אחת עקרת בית למופת, נשואה באושר לפדופיל השכונתי

קראו עוד>>

צ'כוב, עצב ופוסט-מודרניזם

אמא שלי אומרת שאני כנראה האחרונה שבכתה אחרי קריאת המחזה של צ'כוב "בת השחף". מכיוון שעזבתי את בית הספר בו חינכו את האליטה האינטלקטואלית הבאה

קראו עוד>>

מיכאל שלה, שלי

איך קוראים לעצב בעברית? מיכאל שלה, שלי. רבות דובר כיצד הצליח סופר צעיר בן עשרים ושבע בלבד לתאר נפש מיוסרת של אישה עצובה באופן כה

קראו עוד>>

הבלוג של ריטה קוגן