איך קוראים לעצב בעברית? מיכאל שלה, שלי. רבות דובר כיצד הצליח סופר צעיר בן עשרים ושבע בלבד לתאר נפש מיוסרת של אישה עצובה באופן כה

אין באמתחתי רוח חג, אך על פי שבילדותי חגיגות שנה אזרחית חדשה היו פלא שלבואו חיכיתי יותר מאשר לחגיגות יום הולדת. יש באמתחתי געגוע לידיים החזקות שידעו

נומי, נומי, פעוטה, אל תשני על קצה מיטה. כי בליל זאב יבוא ויישא אותך עִמּוֹ.   רק אלוהים יודע כמה לילות של סיוטים קטועים ביליתי בתור

מזג אוויר נפלא לצילומי חוץ. השמיים תלויים במהופך, כמו קערת דייסה, כמו חלב קרוש על פני דפנותיה, כמו מטרית ענק, שמסככת על כבישים, גגות, אנשים:

צעידה לילית במדבר. ההר ומצלעותיו כבר מאחורינו. האדמה נִפְרֶשֶׂת תחת רגליי, בלתי נראית ונינוחה. פרץ אור אחרון נמהל, כמו טיפת צבע מים, הנושרת ממכחול לתוך כוס מים

כן, כאן זה לא עמק, האוויר כאן שונה, מפולת שלגים להיכן שתפנה, הסלעים רועדים-רועמים בהִדַּרְדְּרוּת. מותר להקל, עיקולים לסכל, אך אנו בחרנו בשביל מהתל, משעול

אנה זה שם של אישה יפה, ומסוחררת. סוגשל קלישאה בת ימינו. אך באנה הזאת התאהבתי כמו שלא התאהבתי באף אנה לפניה, והכאוס של אנה הזאת

י ש לי בית בשמים, וגינה בלב ים, ציפור שיר על שָׁדַיִךְ. איך אשיב לי אותם? כוכבים, משאות נפש, פעימת לב דקה. אי גופך מלא כשף.

אני לא נולדתי בתל אביב. חייתי בה לסרוגין שנה פה, שנה שם. חזרתי אליה לפני שנה ובינתיים החלטתי, שזה המקום, שבו נעים לי לחיות. ולכן

זה נהיה אופנתי הקטע הזה של פוסט מצולם: טיילתי "כאן", לגמתי את "זה", חשבתי על "ההוא". אך במקום אותם שמות עצם/תואר נלווים, משבצים תמונות מטושטשות