פוסטים אחרונים
ארגמן ותכלת # שירים ליהורם
ברק לי עט. לי גשם דיו שקוף. ושושנת גינה לי כתם סומק. מרבד עלווה ופרי לי דף שלוף, ששורותיו מקנות תחושה של עומק לרישומיי. הם
זיכרון מדרכות רטובות # שירים ליהורם
לא אגלה לעולם איך התנשקתי איתך על פרישמן פינת בן יהודה ביום של גשם ראשון. איך חתיכות לבי שטו על פני שלוליות רדודות, שמנוניות. הן אֳנִיּוֹת נייר,
המשורר # אלכסנדר פושקין
אם לא נדרש המשורר לזבוח קודש לאלים, שקוע הוא, אדיש, עיוור בענייני-דיומא דלים. שותק לו נבל הפלאות, ונשמתו קרירה ונמה. ובין בריות כה עלובות הוא
יוֹרֶה # אורבניקא
בִּטְנָן העייפה של מרפסות נשקפת ליושבת על מרפסת של הבניין המתפורר ממול. היום סובב על ציר עונות הַנּוּל, ועננה, דומעת ורופסת, מרעננת מדרכות דחוסות.
כובעים עם פונפונים # לאוניד פאנטילייב
זה אחד מסיפורי ילדות שגדלתי עליו – מאוסף סיפורים על יעלי ותמרי (עברתי קלות את השמות), מאת סופר רוסי נהדר לאוניד פאנטילייב. אימא שלי הקריאה לי
אנסלם קיפר # לילית בים האדום
Anselm Keifer לילית בים האדום 1990 כשקראתי מהו התרגום של Roten Meer, דיימנתי אמבטיה של דם. בתוכה טובלות-טובעות שמלות של בובות,
שבוע של טוּב לב וסוסים כחולים # מקס ארנסט # פרנץ מרק
(1) מחווה ל-Max Ernst, A Week of Kindness נשים בעלות ראשי אריה מקיפות את מיטתי. השמלות שלהן בהירות, מאובקות, דקות, כמו וילונות בבית
אקספרסיוניזם גרמני # זה למרגישים
אלה ארבע היצירות "שלי" ב-New National Gallery בברלין. שוטטתי במוזיאון הזה שלוש שעות וצילמתי כמעט את כל התצוגה הקבועה. בעיקר בשביל אימא. כי עדיין אין
Berlin Duo
(1) I walk through the park, Slowly, Like an old lady. I photograph yellow leaves, Red leftovers of wild berries, And black reflections of oak
הבלוג של ריטה קוגן
