שְׁמִי עוֹמֵד בֵּינִי לְבֵין הָעוֹלָם,
וְהָעוֹלָם מִתְרַכֵּב אֶל מוּלִי,
לוֹבֵשׁ צוּרַת נוֹף
מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן:
עֵץ מוֹרִיק,
עָנָן מַאֲפִיר,
שֶׁמֶשׁ נֶעֱתֶקֶת.
בְּלֹא שְׁמִי
הָיִיתִי בָּעוֹלָם
כְּעֵץ, כְּעָב, כְּשֶׁמֶשׁ – בְּרוּרָה.
אַךְ שְׁמִי עוֹמֵד בֵּינִי לְבֵין הָעוֹלָם,
הוֹפֵךְ אוֹתִי חָצָץ, תְּלוּלִית, פַּסִּים:
מֵאוֹת אֲלָפִים – לָרֹחַב,
שְׁנַיִם – לָאֹרֶךְ,
אַחַד – מַחְסוֹם.
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,