פָּגַשְׁתִּי אִישׁ דֹּב. פַּרְוָתוֹ שְׁחֹרָה וּמְדֻבְלֶלֶת, וְנִיבָיו מִתְחַדְּדִים עֵת הוּא נוֹגֵס בִּבְשַׂר אִשָּׁה. הוּא גָּרוּשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וְכָל אִשָּׁה שֶׁפָּגַשׁ מֵאָז גּוֹרֶמֶת לוֹ לְהֵחָנֵק כְּאִלּוּ

אָדָם לָבוּשׁ אֵיךְ יִתְעַלֵּס? לָכֵן נוֹעַדְתִּי לְהִתְפַּשֵּׁט מֵעוֹרִי, בְּשָׂרִי וְעַצְמוֹתַי.   אִשָּׁה לְלֹא בָּשָׂר אֵיךְ תִּתְעַלֵּס? לָכֵן נוֹעַדְתִּי לְהִתְכַּסּוֹת בְּרִקְמוֹת שֻׁמָּן, שְׁרִיר וְשֵׂעָר מִכָּאן וּמִכָּאן.

מַתִּי עוֹד וָעוֹד קְצָת בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּלְקַחְתִּי לְבֵית הוֹרֶיךָ. כִּי אֵין זֶה בַּיִת לָגוּר בּוֹ, אֶלָּא מַחְסַן זִכְרוֹנוֹת, וּבוֹ כָּל חֵפֶץ סִימְבּוֹל לִדְבַר מַה שֶּׁאָסוּר שֶׁיִּשָּׁכַח.

כַּמָּה מֵעֵט צָרִיךְ אָדָם: אַךְ יָד, חִבּוּק, מָרָק (וְחַם), חִיּוּךְ, עֵינַיִם מַבִּיטוֹת, הַרְבֵּה שְׂפָתַיִם, קָרְטוֹב רֹק, גּוּף שֶׁנִּצְמַד בְּמִין עֲוִית וּנְסִיקַת גְּמִירָה רִגְעִית.  

הָרֵי יַרְדֵּן מַלְבִּינִים תַּחַת קָרַע עָנָן. הַשְּׁבִיל מְטַפֵּס.    

כָּאן כֻּלָּנוּ סוֹבְאִים וּפְרוּצוֹת, וְלֹא טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת גַּם יַחַד. עַל קִירוֹת – פַּרְפָּרִים וְנוֹצוֹת מִתְאַוִּים לֶעָנָן בְּלֹא נַחַת.   בֵּין שְׂפָתֶיךָ – מִקְטֶרֶת שְׁחֹרָה. הֶעָשָׁן מִתְעַוֵּת בַּשּׁוּלַיִם. חֲצָאִית

כֹּל הַקְּרָבוֹת כֻּלָּם הוֹלְמִים בְּתוֹכֵחָה – תֻּפֵּי מִלְחָמָה חֲלוּדִים. גּוּפוֹת הַמֵּתִים הַבְּשֵׁלוֹת פּוֹשְׁטוֹת בְּתוֹכְךָ עוֹר, עֲצָמוֹת, גִּידִים. אַתָּה מַעֲטֶפֶת אָדָם, שֶׁנּוֹהֵג לְהַבִּיט בַּמָּוֶת בְּעַיִן פִּקּוּחָהּ.

הוא מונח במיטתי – ציור של קרוואג'ו – ואור בוקר מהוסס מטפטף על אלכסון גופו. ידיו נמות מתחת לראשו, ותלתליו הרכים מְצִלִּים על פני מלאך איטלקי

חַיָּל מְשֻׁחְרָר נֶהֱנֶה לְהַכְאִיב לְנָשִׁים בְּשֵׁרוּתוֹ לָמַד לְהָנִיחַ גּוּפוֹת הַמְּחֻסָּלִים בֵּינוֹ לְבֵין הַגּוּף הַנָּשִׁי הָעֵירֹם מִתְחַלֵּף הַמִּטָּה קְבוּעָה בְּרִצְפַּת חֲדַר הַשֵּׁנָה הָרֵיק מֵחֲפָצִים יֵשׁ מַסְפִּיק

פסנתר – שלד עץ סדוק ונוקשה – ניצב בשדות מכוסי ערפל. דוושה של לֶגָטוֹ בּוֹדָה צליל אפל, וקור דוקרני בגפיים פּוֹשֶׂה.   אך שני אשוחים