עם מי צריך לדבר (או את מי צריך לבדר, או את מי צריך לבתר) בשביל שגוגול בורדולו יגיעו ארצה. מי שבעד שינענע ת'ZAD.   ואחרי תפילה

אני לא זוכרת מתי נולד החלום לראות את פולי ג'ין בהופעה. כנראה איי אז בשלהי הניינטיז, כאשר אישה צנומה עם שיער שחור מפוחם ושפתיים קרועות

ריסקתי אגרטל בדולח על ריצפת בטון. אגרטל מחורץ, כבד, עתיק ויקר ערך. הוא ספק החליק מיָדַי ספק הוטח על יַדִּי. גל קולי צורם של זכוכית מתנפצת עמעם את שמיעתי

כשגיליתי שיש בלונדון שוק פרחים, ושהוא פעיל אך ורק בימי ראשון בבוקר (ממש בבוקר: מ-9 עד 12) ושהוא תקוע באיזה חור נידח למדי (גם תחתית,

ברוכים הבאים לשוק הנפלא. אני ממליצה להגיע לשם רעבים וצמאים בשעות הבוקר-צהריים. כי יש סנגריה חמה או קרה, טעימות של גבינות ונקניקים, דוכן פלאפל עם

ליקוי חמה מכה בי שוב. ליקוי דיבור, ליקוי תקווה. חדלון של רוך, של חום, של גוף, של צבע ושל אהבה. עולם שחור-לבן סביבי, ובו ליקוי

עַל אַף שֶׁהַזֹּהַר שֶׁלָּנוּ הֵאִיר, נִגְזַל מֵאִתָּנוּ בְּרֹעַ כַּבִּיר, וְאֵין בְּכוֹחִי לְהָשִׁיב אֶת הַזְּמַן שֶׁל תִּפְאֶרֶת הַדֶּשֶׁא וְיֹפִי הַגַּן, לֹא נִתְאַבֵּל, נִתְאַמֵּץ לְאֵזוֹר כּוֹחַ בְּמָה

נוֹלַדְתִּי בִּישִׁימוֹן נִשְׁמַטְתִּי־שָׁקַעְתִּי שֶׁנִּים יֵשׁוּ, קְרָב נָא אֵלַי נִדְמֶה כִּי חַיַּי אוֹזְלִים שׁוֹטַטְתִּי עַל פְּנֵי אֲדָמָה חֲרֵבָה, מַבּוּל בְּרֵאשִׁיתִי עַל פְּנֵי גֵּיהִנֹּם וְגֵאוּת לְהַגִּישׁ לְךָ

לא יודעת איך קרה הדבר, אבל זכיתי במקום שני במירוץ עומר במקצה רולר, 10 ק"מ 🙂

I could not possibly miss you more then I miss you. I could not possibly cry more these days. All I'm thinking of is how