פוסטים אחרונים

במה לכל אנס

אֲנִי מַעֲנִיקָה בָּמָה לְאֶרֶז אֶפְרָתִי. אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ שִׁשִּׁים סֶנְטִימֶטֶר. גָּבְהָהּ כְּתִשְׁעִים. בָּמָה תּוֹצֶרֶת איקאה וּשְׁמָהּ שְׁרַפְרַף. אֲנִי מַעֲנִיקָה מִיקְרוֹפוֹן לְאֶרֶז אֶפְרָתִי, אַךְ בִּמְקוֹם חוּט חַשְׁמַל

קראו עוד>>

שבאסנה #1

לוֹמֶדֶת לְהַרְפּוֹת פָּנִים וּמַחְשָׁבָה, לָשׁוֹן וּבְהוֹנוֹת. הָאֲדָמָה תַּחְתַּי סוֹפֶגֶת אֶת גּוּפִי שֶׁנָּח וּמִתְפַּשֵּׁט, כְּמוֹ טִפָּה דְּשֵׁנָה. קוֹלֵךְ מַפְצִיר "חֶמְלָה". אֶצְבְּעוֹתַיִךְ קַלּוֹת וּמַגָּעָן מַרְנִין כָּל לֵב

קראו עוד>>

שִׁירהֲגִירָה #3 [פִּזְמוֹנֵי שֶׁקֶר]

לֹא, לֹא נוֹלַדְתִּי כָּאן. כָּאן לֹא אֶבְנֶה בֵּיתִי. לֹא בַּיִת – דִּירָה: קִירוֹת, סְדָקִים וְקִלּוּפִים. יָבוֹאוּ חֲבֵרִים (יַלְדֵי כָּל הָעוֹלָם), יִשְּׁבוּ לְהִתְאָרֵחַ, צְפוּפִים עַל קַו

קראו עוד>>

מָבוֹא חַמָּה # בעקבות לאה גולדברג # אֲוִירוֹבָּטִיקָא

מֶרְחַב הַנְּשִׁימָה שֶׁלְּךָ, כִּנֶּרֶת, שׁוֹטֵף הַנֶּפֶשׁ בְּסֶגוֹל-צָהֹב. חַמָּה בִּמְבוֹאָהּ – דְּמוּמָה, בּוֹעֶרֶת – מֵעַל מַרְאַת פָּנַיִךְ חַגָּהּ. נוֹף מְרַצֵּד נִבְרָא. הַדֶּרֶךְ מִתְפַּתֶּלֶת, שְׁחֹרָה וּזְהֻבָּה, מוּל

קראו עוד>>

חלום הפרווה #2

Баю-баюшки-баю, Не ложися на краю. Придет серенький волчок И ухватит за бочок.   נוּמִי נוּמִי, פָּעוֹטָה. אַל תְּשַׁנִּי עַל קְצֵה מִטָּה. כִּי בְּלֵיל זְאֵב יָבוֹא

קראו עוד>>

שִׁירהֲגִירָה #2 [אֻלְפָּן]

וְגֵר תִּהְיֶה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן – פְּלִיט יַלְדוּת רוּסִית קְפוּאָה, תִּלְמַד כֵּיצַד לָמוּת לְמַעַן, כֵּיצַד לִחְיוֹת מִפַּעַם לְפַעַם עוֹד יוֹם אֶחָד לִרְפוּאָה.   וּתְשַׁרְבֵּט בְּיַד זוֹעֶפֶת

קראו עוד>>

חלום הפרווה #1

פָּגַשְׁתִּי אִישׁ דֹּב. פַּרְוָתוֹ שְׁחֹרָה וּמְדֻבְלֶלֶת, וְנִיבָיו מִתְחַדְּדִים עֵת הוּא נוֹגֵס בִּבְשַׂר אִשָּׁה. הוּא גָּרוּשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וְכָל אִשָּׁה שֶׁפָּגַשׁ מֵאָז גּוֹרֶמֶת לוֹ לְהֵחָנֵק כְּאִלּוּ

קראו עוד>>

אדם לבוש – איך יתעלס

אָדָם לָבוּשׁ אֵיךְ יִתְעַלֵּס? לָכֵן נוֹעַדְתִּי לְהִתְפַּשֵּׁט מֵעוֹרִי, בְּשָׂרִי וְעַצְמוֹתַי.   אִשָּׁה לְלֹא בָּשָׂר אֵיךְ תִּתְעַלֵּס? לָכֵן נוֹעַדְתִּי לְהִתְכַּסּוֹת בְּרִקְמוֹת שֻׁמָּן, שְׁרִיר וְשֵׂעָר מִכָּאן וּמִכָּאן.

קראו עוד>>

בית השואה # שירים ליהורם

מַתִּי עוֹד וָעוֹד קְצָת בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּלְקַחְתִּי לְבֵית הוֹרֶיךָ. כִּי אֵין זֶה בַּיִת לָגוּר בּוֹ, אֶלָּא מַחְסַן זִכְרוֹנוֹת, וּבוֹ כָּל חֵפֶץ סִימְבּוֹל לִדְבַר מַה שֶּׁאָסוּר שֶׁיִּשָּׁכַח.

קראו עוד>>

הבלוג של ריטה קוגן