אֲנִי מַרְחִיקָה אוֹתְךָ עַד גְּבוּל הַנִּפְנוּף, וְאָז שׁוּב יוֹרֶדֶת מֵהָרוּחַ.      

בַּסּוֹף זֶה הָיָה גַּל הֶדֶף מֵהִתְפּוֹצְצוּת רִמּוֹן גַּעְגּוּעַ. הוּא הֵעִיף קִיר עַל סַפָּה, עָקַר דֶּלֶת חֲדַר שֵׁנָה מִצִּירֶיהָ, וְקָבַר אוֹתִי מִתַּחַת לַקֻּפְסָאוֹת נַעֲלַיִם שֶׁל שָׁנִי

אני מנסה למלא את החור, שנפער בי בלכתך בהר, בים, ובמגפיים חדשים (לחורף שממאן לבוא). אך שני צדדים לחור, ועל כן ההר, הים, והמנעל החדש

כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי, מַדּוּעַ אֵינִי עוֹזֶבֶת אֶת הָאָרֶץ, תְּשׁוּבָה אַחַת בְּפִי: "הֶחֳרָפִים הַקְּצָרִים שֶׁל תֵּל אָבִיב אוֹזְקִים אוֹתִי בְּקִשְׁרֵי הַצָּלָה כְּפוּלִים אֶל הָאָרֶץ הַקָּשָׁה מִכָּל."

זו רומנסה רוסית עתיקת-יומין. השיר נכתב בידי משורר רוסי נפלא פיודור טיוטצ'ב ב-1870 והוא אחד השירים הכי "רוסיים" שיש. ברבות הימים המילים לבשו מנגינה [שם מחברה לעומת

לֹא אֲחַשֵּׁב אֶת צעדיי בהליכה זו בהרי ירושלים. אתן לרגל ימין לטפס במעלה ויאה דולורוזה, (אך לא על מנת להרהר בגורל הַצָּלוּב, אלא בשביל מאפה

תהליך של יצירה. ללא תרתי-משמע. ולא כצמד מילים מכובסות. אלא כפשט מדויק: תהליך, יצירה.

(1)   ספטמבר מזדחל בין החגים, כמו נָחָשׁ בין תלוליות של חול. גאות המשתקפת בעין חתולת רציפים מנומרת מפרידה בין חשבון לנפש.     (2)