אַחֲרֵי שְׁתִיקָה נוֹסֶפֶת, בַּת חֲצִי שָׁנָה אָבִי הִתְקַשֵּׁר לְסַפֵּר עַל תְּלָאוֹתָיו. הִתְקַשֵּׁר בְּדִיּוּק בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ אֶחָד שֶׁצּוֹפֶה בְּכוֹכָבִים וְסוֹפֵר הָאִם שְׁלוֹשָׁה.   אָמַר: זוֹ עֲלִיָּתִי

תּוֹדָה עַל כָּל דָּבָר. עַל הַדְּמָמָה. עַל הַכּוֹכָב שֶׁבַּמַּחְשָׁךְ נוֹגֵחַ. תּוֹדָה עַל הָאִשָּׁה, עַל פְּרִי רַחְמָהּ, עַל זֶמֶר־פֶּשַׁע שֶׁשְּׁכֵנִי צוֹרֵחַ.   תּוֹדָה עַל כִּי אֲנִי

לֹא קִרְצַפְתִּי אֶת עַצְמִי כַּנָּהוּג (צִלּוּם אִי לוּ סְטְרַ צְ יָה שֶׁל כַּתָּבַת פְּלִילִים). הִבְרַקְתִּי בְּרָזִים, הִלְבַּנְתִּי כִּיּוֹרִים, שִׁפְשַׁפְתִּי מִשְׁטְחֵי שַׁיִשׁ.   בְּתוֹךְ הַדְּלִי שֶׁבְּתוֹךְ

סבתא הלכה בשואה. הלכה לא במובן מתה. הלכה במובן הרגיל. הלכה בשלג בלי נעליים. בהתחלה היו לה נעליים. אבל בא חייל גרמני, כיוון אליה רובה

עוֹרְבִים גְּדוֹלִים עַל הַדֶּשֶׁא מְנַקְּרִים דֶּרֶךְ עוֹלָם. עֲכִירוּת אֲבִיבִית מְרֻגֶּשֶׁת! עַדְשַׁת מִשְׁקָפַיִם כְּפוּלָה! נְבֵלוֹת! בְּגִינְכֶן דִּמִּיתִי חֲגוֹרַת הַצָּלָה לִדְיוֹנוּן, אֶצְבַּע מֻכַּת רַכִיטִיס לְתוֹלַעַת מְעֵי דְּרָקוֹן,

קוֹרְאִים לִי מַלְאָכִין הִפּוּךְ מַרְהִיב, רוֹאִים חַטְּאִי חִבָּה תְּמוּרַת כְּסָפִים הֵם מִתְקַשְּׁרִים, הֵם נִכְנָסִים אֲנִי בְּגוֹן לָבָן-וָרֹד פֶּה קָט, עֵינַיִם יְרֻקּוֹת אֶחָד בָּא וְאַחֵר הָלַךְ

יוֹם שֶׁל רוּחַ. גַּל בְּגַל מַצְלִיף בְּקֶשֶׁת. סְתָו בְּפֶתַח, הִשְׁתַּנּוּת בְּכָל נִכֶּרֶת. הִתְחַלְּפוּת צְבָעִים זוֹ, פּוֹסְטוּמוּס, כּוֹבֶשֶׁת אַף יוֹתֵר מֵהִתְחַלְּפוּת בִּגְדֵי גְּבֶרֶת.   בְּמִדַּת מָה תִּשַׂמַּח עַלְמָה לִבֵּנוּ,

הַמַּחֲלָה נִסְחֶטֶת מִנֶּפֶשׁ בְּזַרְזִיף דַּק, דְּפָנוֹת הַמְּצִיאוֹת מִתְרַחֲבוֹת, בְּדוֹמֶה לִזְכוּכִית בְּחֹם, וְנוֹצַר רֶוַח בֵּינִי לְבֵין הַמְּצִיאוּת. מוֹךְ אָפֹר נִדְחָק לְתוֹכוֹ, מְרַפֵּד, מְבוֹדֵד, אֹטֶם, מְרוֹקֵן מֵאֲוִיר.

אֶת הַקִּיר בְּבֵיתָם הֵם יַבְרִיקוּ בְּחוּם, אֶת הַגַּג יְקַשְּׁטוּ בְּמִלִּים, יִפְתְּחוּ בֹּקֶר-בֹּקֶר בְּגִ'ינְגֶ'ר עָלוּם, כָּל שְׁקָלָם הוּא כִּשְׁנַיִם שְׁקָלִים. זֶה יַחְמִיא לִי מְאֹד לְבַקֵּר בְּבֵיתָם,