על אף נִשְׁמוֹתָיו (תשע) ורגליו (ארבע) שעליהן ינחת בבטחה כפי שהובטח, נְשִׁימוֹתָיו נְשִׁימוֹת מהירות של יונק קטן. בקוצבן את שנותיו בכפולות שנות אדם הן גוזרות עָלַי

על אף הבחורים שהכרתי בלבבי בודדת נותרתי, אך בראותי אותך, אהבתי פרחה והתחדש עלי עולמי.   כיצד אֶמְנֶה כל מעלותיך? ואתאר כל נפלאותיך? חיפשתי ארוכות מילים מדויקות

(1) אני מחליקה מתוך יַלְדוּת. העולם שלי – עולמם של מבוגרים. הימצאותי בו מתמיהה אותי לעתים. אז אני מחפשת נתיב חזרה לילדות בין מאות השבילים הסבוכים

אם באחד הימים אוציא את סִפְרִי (חיוך של חשש) יהיה זה ספר יָשָׁן – וָלָד בא בימים. את דפיו הצהבהבים יגדשו נחילי אותיות מצומקות. וכל אות

All of these right, pretty people, Dressed up so vintagely nice, Framed within big brown glasses, Tied up with free-falling scarfs, Drinking and “smiling and

לא-אבא   אתה רוכן לְעֶבְרִי בבית קפה מעופש וחמוץ, כמו הבל פה של קבצן מרחוב דיזנגוף, ומפריח שקרים מזָקָן שֵׂיבָה.   קמתי. יחד איתי –

                Storm story # פוסט מצולם

אנשים יוצאים מהרכבת. לרציף יוצאים, מהרכבת. נשפכים-יוצאים מהרכבת. נחפזים לצאת מהרכבת.   הם יוצאים. העיר אותם סובבת. הם עומדים – העיר סוב-מסתובבת. בידי אספלט היא

הפרעה   מאת דניאיל חארמס, מרוסית ריטה קוגן   פרוֹניִן אמר: –         יפים הגרביונים של הגברת. אירינה מאזֵר אמרה: –         אדוני אוהב את הגרביונים שלי? פרונין

פַּעַם לָעִיר הָיָה עוֹר, וְזָנָב שֶׁל חָתוּל, וְנַחַל שׁוֹצֵף, שֶׁנֶּחְצָה בִּגְבוּרָה בְּרַגְלֵי חֵיל רַגְלִים שֶׁל מַלְכָּה אֲפֹרָה. לְעַיֵּר הָיוּ פַּעַם גַּפֵּי חֲסִידָה, עֲלֵיהֶן נִתְּרָה, וְקִפְּצָה,