אכתוב את אכזריותי, הארסית, המכלה. אכתוב אותה בנוצה ובדיו. הקסת תעלה על גדותיה, תמלא בדמי המורעל. על אלף חוזים אחתום, ועל עוד אלף. שד-שד אעבור

אני רוצה שתהיה כאן מלחמה. ותגויס. ואעבוד במפעל נשק. ואנשק את תמונתך בלילה של משמרות כפולות, ובבוקר של חלקי חילוף משומנים לטנקים. ותישק לתמונתי בלילה

(1) תְּכֵלֶת שְׁחֹרָה הֵן עֵינַיִךְ, דִּינָה. בֹּשֶׁת נְגִיעוֹתַיִךְ, דִּינָה. דִּמְעָה בְּלוּמָה עַל פָּנֶיךָ הִלְבִּינָה, אַךְ אַתְּ קָפָאת, בְּלִי לִמְחוֹת. לֹא שׁוֹשַׁנִּים, רַק קוֹצִים, דִּינָה. לֵיל

  יונה פרושת גוו מחבקת אוויר אפרפר, וברז רחוב משתעל, מנוזל-חלודה, לועו של ביוב תחתיות על פני אספלט נפער, זרזיף מזגנים מקודד מחשבות נדידה.

Realism     Surrealism     Cubism     Pop Art

האלה ענת פקדה עליי אלף מיטות משונות. ובכל מיטה מחכה לי מותי וראשו הערוף של נביא. האלה ענת קיללה אותי באלף מיתות משונות. ובכל מותי

היי, בוא ניסע לברלין. בוא. בוא! ניסע לברלין. עכשיו! אסוף בגדים ישנים לתוך מזוודה סדוקה, ענייה. כי בברלין לובשים יד שנייה, ובוא. ניסע. לברלין. מבלי

טוּק-טוּק, טוּק-טוּק, טוּק-טוּק… אין זה לבי הולם. זו ערגתי פועמת, כי לאֵרִינִיות אין לא טחול, ולא כליות. לא לב! אלא כנפיים, גדושות נוצות של שחוֹר. במעופן

    דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן קָבַע, כִּי אֲנִי חוֹלָה, וְגִלֵּחַ אֶת שְׂעָרִי. דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן קִוָּה, כִּי אֲנִי קַלָּה. אֲבָל הוּא טָעָה, יַקִּירִי.   דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן הִכְנִיס