מי מפחד מהבדס"ם? כל פמיניסטית, כל דודה ואם, כל מהנדס מהוסס ומובס, כל פרקליטי מחוז המרכז, כל חוקרי עבירות המין מחוז דן, כל בלוגר זימה,

ריקוד שבעת הצעיפים, וראש אחד על טַס הכסף. פך שמן מתגולל בעשב עם קערה של ענבים. מוציא להורג מלכותי פוקד עליי לשכב בלי זיע, את ירכיי לופת,

הוא טען, כי אני יורדת נמוך. כי שירה אמורה לדבר גבוה. כי שירה היא פיכפוך מרומז של דכדוך, של רצון מיוסר לדמם ולגווע. משויפת מילים,

בגדים זולים כביסים יותר. גברים קטנים גומרים מהר. ובין לבין, באה עוד mujer ושרה גֶ'ז מתוך פסנתר.

אני פוסעת ברחובות סוריאליסטיים, מוצפים באורם הצהוב של פנסים. מחטים משומשים פזורים ערימות-ערימות על המדרכה. התאומה שלי מהצד המזרחי של הגדר כעת בדרכה למעצר. רכב

עַל לֵבוֹנְטִין (לִקְרַאת הָעֲלִיָּה) בֵּית הַקָּפֶה נִכְבָּשׁ בָּעֲלָטָה, אֶדִית פִּיאָף בְּרֵישׁ גֵּרוּיָהּ רוֹעֶשֶׁת. מֶלְצַר שָׁדוּף, כָּפוּף כְּוַו תְּלִיָּה מַתְקִין בְּחֹסֶר חֵשֶׁק חֲלִיטָה: גְּזִיר לִימוֹנִית וְנַעְנַע

עמדתי ליד כספומט והתפללתי. לא ממש בקול אבל בלהט. מה יש? יש כאלה שמתפללים בבית כנסת, בדרכים, בכלא, ואני מתפללת בכספומטים. זה מאז "המינוס הכביר".

פרק א: הפיתוי. סוכנת הקג"ב מיכלי טיציאנוב התפשטה לאיטה לצליליו העגמומיים של ניק קייב.  הנר הצהוב שעל השידה הקטנה ליד המיטה הפיק הילה חלושה וחיוורת,

ימים של פירוק עברו על סיגי. ימים של  טירוף. ובלילות הייתה מתעוררת אחוזת תזזית, מזיעה בכבדות ועיניה העיוורות מאיפור דביק של אתמול ספגו את החשיכה

עצמותיי מתחרקות כמו מיטה של קשיש. מיטתי נאנחת, כמו עצם קמורה. זיעתי מטפטפת, נספגת בכביש. אני רוח פריצות בתוך מְעָרָה.