כֹּה מְאֻשָּׁר הוּא – פּוּר הַבְּתוּלִין. הַכֹּל נוֹשֶׁה-נִשְׁכַּח בְּלִי לְהַלִּין. אוֹר-עַד עַל תּוֹדָעָה לְלֹא רְבָב! מוֹצָא שְׁמֵימִי לְכָל מַשְׂאוֹת לֵבָב.     (מתוך "אלואיזה לאבלר"

שָׁכַחְתִּי אֶת שִׁמְךָ וְאֶת נְשִׁימוֹתֶיךָ, כָּל זֵכֶר רֵיחַ גּוּף פָּרַח מִנְּחִירַי, וּלְשׁוֹנִי הוֹגָה בֵּקּוֹל אֶת מִלּוֹתַיִךְ שֶׁעַד עַתָּה צָרְבוּ. כָּעֵת, אִם בָּאַקְרָאִי אֶרְאֶה דְּמוּתְךָ בִּרְחוֹב,

שיר אהבה של עלמה שגעונית | סילביה פלאת' (מאנגלית ריטה קוגן)   "עֵינַי עָצַמְתִּי – הָעוֹלָם נִדּוֹן; הֵרַמְתִּי עַפְעַפַּי – נִרְקַם שֵׁנִית. (אוּלַי אֵינְךָ לִי

לעולם לא אדע לְאוֹנֵן. כִּי יָדַי – יְדֵי אֶבֶן הֵן, וְאֵדַע לֶאֱחֹז אַךְ בְּקֹשִׁי בֵּוִּיבְּרָטוֹר עָצוּם וְעוֹיֵן. תּוֹךְ כְּדֵי מֻכְרָחָה לְדַמְיֵן אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמְּאַיֵּם שֶׁאוֹנֵס

כֻּלָּם מטורפים: הַמְּלָחִים, עִם צִפָּרְנַיִם שְׁבוּרוֹת, מְלוּחוֹת וּשְׁחֹרוֹת, וְזָוִיּוֹת עֵינַיִם, צְרוּבוֹת מְשַׁמֵּשׁ מַשְׁוָנִית. הַסִּירֶנוֹת, צְרוּדוֹת מֵעִשּׁוּן וּזְעָקוֹת הִתְעַלְּסוּת, עִם טְפָרִים מְצֻפִּים לַכָּת תְּכֵלֶת רְעִילָה. הרַב-חוֹבֵל

הַמְצָאָתִי הַמְּיֻתֶּרֶת, שתּוֹךְ תוכה אך רִיק שואב. אתה שרוול בלא אדרת, פרש רכוב בלא מגלב.   כי צוננות נשיקותיך. גופך יציב וממורק. תריסים חוסמים חלונותיך.

אַתָּה לִי קֶרֶס-זִכָּרוֹן, נָעוּץ בַּבֶּטֶן הַשָּׁמַיִם. בְּחַכָּתִי עוֹלֶה מִדְרוֹן, חָצִיר צָבוּר עָרְמוֹתַיִם. יְדֵי עֵצִים הוּנְפוּ אֶל עָל, וּכְבִישׁ מַכְסִיף תַּחְתַּי נִגְלַל. כָּאן רוּחַ תְּנַשֵּׁב מִזְרָחָה.

הַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ נָכוֹן בַּבַּיִת הַהוּא, הַתְאָמַת צְבָעִים מְחֻשֶּׁבֶת הֵיטֵב בֵּין אֲרִיחֵי הַקֶּרָמִיקָה לְבֵין דְּלָתוֹת הָאֲרוֹנוֹת, עִם שְׁקָעִים בִּמְקוֹם יָדִיּוֹת. שְׁקָעִים, שֶׁעָמְקָם נָאֶה וְאָרְכָּם

יא יאללה, השרמוטה הזאת. הבלונדה. עם התחת העגול. איך שהג'ינס הזה יושב עליה פיצוץ. הייתי מביא לה. ואני אביא גם אביא. יש לי ת'אבקה הזאת.

הָאֹפֶן, בּוֹ נוֹשֶׁרֶת כֹּל זָרוּת בֵּין שְׁנֵי גּוּפִים, תּוֹךְ הִתְקַלְּפוּת נִמְהֶרֶת: כָּךְ דְּמוּת מָאטִיס קַוֶּיהָ מְקַמֶּרֶת, עֵת נָעָה בֵּין תְּנוּמָה, עֵירֹם, עֵרוּת.