פוסטים אחרונים

אבן # אנה אחמטובה

כמו אבן לבנה שקועה במי באר, בי זיכרון אחד שוכן ולא נרגע. אותו איני יודעת למחוק או לבער. הוא סבל וקלון, הוא אושר וערגה.  

קראו עוד>>

דיוקן עצמי

  (1) אדום-אדום לי השיער, ולב שחור משחור. רגליי כושלות על שביל עפר, על שביל עפר אפור.   עניים לי ריקות מרִיק, וגוף דקיק מדק.

קראו עוד>>

פירוק # סקיצות

      (1) הבית של סבא וסבתא עמד להתפרק. בור הספיגה תחתיו שבק חיים. השיחים סביבו, המכוסים פרחי תכלת קטנים ודביקים, השתרעו פרא, שלחו

קראו עוד>>

טיילת תל ברוך

אני מבטיחה לתת לך שקט, כמו רחש ריצה בחול העמוק. פרידה מלוטפת ומאופקת, כי ככה ביקשת אותנו לפסוק.   אני אמתן את לחץ הדופק, בצעד

קראו עוד>>

גמדים, אבירים, תפוחים

שבעה גמדים הושכבו כאן, מתים, במיטות קטנטנות בביתם האטום. ריקבון מטפס על מקלות מטאטאים, על סירים עכורים וראש דלעת קטום.   ושבעה אבירים כאן הומתו

קראו עוד>>

לגו

נהגת להחדיר לגופי חלקי לגו. לפעמים קוביות בודדות של ארבע או של שלוש. לפעמים קונסטרוקציות שלמות. בהתחלה שינית את פי. הידקת את לשוני בתוך מלחצי

קראו עוד>>

הבלוג של ריטה קוגן

צילום: ינאי יחיאל