תיכון קרית מוות

(1)

 

מְקַדֵּם הַזָּרוּת

שֶׁלִּי

הָיָה גָּבוֹהַּ מִדַּי.

הַחִבּוּר מִיְּלָדוֹת

שֶׁלָּכֶם

הָיָה חָזָק מִדַּי.

 

צוֹפַפְתֶּם שׁוּרוֹת:

כִּסְּאוֹת הֻצְמְדוּ,

בַּרְזֶל הִצְטַלֵּב בְּבַרְזֶל,

פְּלַסְטִיק שָׁחַק פְּלַסְטִיק.

 

זֶה מְסָרֵב לְהַרְפּוֹת,

עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה

וַאֲנִי עֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת כִּסֵּא פָּנוּי,

 

וְאֵין.

 

(2)

 

יָעֵל הָיְתָה הַמְּלֻטֶּפֶת,

לִימוֹר הָיְתָה הַמְּגֻּפֶפֶת,

אֲנִי הָיִיתִי בְּלִי סֶקְס אַפִּיל,

לֹא בַּת עֲשָׂרָה, אֶלָּא מִן נֵפֶל,

וְזֹאת אָמַר לִי מֹשֶׁה גִּימֶל

בְּשִׁעוּר כִימְיָה שֶׁל קִימֶל,

מֵהַדְּחוּיִים, לֹא מִין, לֹא סֵמֶל,

אוֹתִי כָּתַשׁ כְּמוֹ זַיִת בְּמֶמֶל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,