פוסטים אחרונים

לזכרו של רומן באימבאיב

מילה שיכורה לרומן באימבאיב בעל שני ללבות, שני ראשים, שני כרים, בעל שלל אותיות, מ-אָה ועד אלף, פורעות בלילות, צורדות בבקרים.   הוא לא עשה

קראו עוד>>

ליל חורף \ בוריס פסטרנק

סוּפוֹת הִלְבִּינוּ פְּנֵי תֵּבֵל – אַדְמַת הֶפְקֵר. הַנֵּר בָּעַר בְּבַיִת אָפֵל, בָּעַר הַנֵּר. כְּמוֹ בְּלֵיל קַיִץ עָט הָעָשׁ לָאוֹר, מֻלְהָב, כָּךְ שֶׁלֶג בִּפְתִיתָיו נָקַשׁ עַל

קראו עוד>>

סקיצת שכונה צפון-מזרח תל אביבית (מחווה ליבגני אונייגין)

    שֶׁכֻּנָּה בְּצֵל הַמִּגְדָּלִים, יְרַקְרַקָּה וּמְמֹרֶקֶת, שְׁכֵנָה קְשִׁישָׁה וּמְהֻדֶּקֶת – פָּנִים קְמֵלִים וּנְעוּלִים, לִי מְסַנֶּנֶת, "בֹּקֶר טוֹב." אַךְ מָה כְּבָר טוֹב בְּזֶה הַבֹּקֶר?! אַף

קראו עוד>>

בד בבד

מנהג עולם מַתְוֶה מסלול חד ומובן: שובל של הינומה נשרך על קוץ ודשא, אליה מהודק חיתול מבד לבן; כותנת רפויה על חבל מתייבשת לצד זוג

קראו עוד>>

שַׁפַּעַת

אֶפֹּל אַפַּיִם לַמִּטָּה וְאֶעֱצֹם הָעַיִן. מַחֲלָתִי, אַתְּ מַלְעִיטָה בָּרִיר ולא בַּיַּיִן.   אַף אֶת בְּגָדַי לֹא אֶפְשֹׁט וְלֹא אֶרְחַץ יָדַיִם. בֵּינוֹת שְׂמִיכוֹת שִׁנַּי נוֹקְשׁוֹת, קוֹדְחוֹת הַלְּחָיַיִם.

קראו עוד>>

תגידו לתנין לשחרר את השמש # סקיצה

כשהייתי קטנה, לפני שידעתי קרוא וכתוב, אימא שלי הייתה מקריאה לי אינספור ספרי ושירי ילדים. אחד מהם נקרא "השמש הגנובה" מאת קורניי צ'וקובסקי. הספר, שהינו אגדה בחרוזים,

קראו עוד>>

היכל שמחה ברחוב תל חי # שירים ליהורם

רָאִיתִי הֵיכָל שִׂמְחָה בָּרְחוֹב תֵּל חַי. נִכְנַסְתִּי לֵהֵיכָל עֶצֶב בָּרְחוֹב תֵּל מֵת. אָמְרוּ לִי, אַתְּ בּוֹחֶנֶת מִדַּי אֶת הַקַּנְקַן, וְלֹא אֶת מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ. עָנִיתִי, כִּי

קראו עוד>>

קוצר

אנחנו אנשים שבירים, עם עצמות חלשות, וקוצר נשימה לעת ערב.   אנחנו אנשים חלשים, עם עצמות שבירות, וקוצר רואי לעת ליל.   אנחנו אנשים. עם

קראו עוד>>

אחרי הגשם

חילזון ארוך מחוש, הב לי לירה, בה ארכוש עוגיית חמאה פריכה. לי חצי, חצי לך.  

קראו עוד>>

רוויה

1) אני לא יודעת מה זה אמנות. אני ברוויה. אמנות ואי-אמנות גואות סביבי במבול אל-אלוהי. ואני – פעם איוון בלי-בית ופעם נוח בלא תיבה. (2)

קראו עוד>>

הבלוג של ריטה קוגן