פוסטים אחרונים

שירה צעירה

עֵת מַתְחִיל לְהַכְחִיל זְקַן הָעֶרְוָה וּמַפְתֵּחַ הַכֶּסֶף נִטְבַּל בַּדָּם, חֲרִיזָה צְעִירָה מְצַמַּחַת שְׁלוּחָה לִלְפֹּת סוֹרָגִים שֶׁל מִשְׁקָל.  

קראו עוד>>

העור נעשה דק

הָעוֹר נעשה דק. כל עַוְלָה נראית ובלתי נראית משאירה שריטת עומק. מְנַקֶּה רצפות עם מבט בורח ואגלי זיעה בשיפולי אף – מַטְבִּיעַ כְּוִיָּה. קופאית מבוגרת

קראו עוד>>

הבחירה \ ניקולאי גומילב

בּוֹנֶה עִיר וּמִגְדָּל יִמְעַד פֶּתַע וְיִפֹּל בִּבְהִילוּת מַבְעִיתָה, וּבִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת נֶפֶשׁ מֵתָה תְּקַלֵּל אֶת שִׁגְעוֹן גַּדְלוּתָהּ.   כֹּל מַחְרִיב וְהוֹרֵס – יִמָּחֵץ הוּא, יִקָּבֵר בֵּין כָּפִיס לְקוֹרָה.

קראו עוד>>

אֵם הפסיכואנליזה

כְּשֶׁבְּבָתֵּי הקָפֶה הוִינָאִיִּים יָשְׁבוּ רַק גְּבָרִים מְעֻנָּבִים, עם מוֹנוֹקְל, מִקְטֶרֶת, צרור עלי כותרת בַּדַּשׁ וחפתי זמש, הייתי סבינה שׁפילריין. טָוִיתִי חֲלִיפַת מִכְתָּבִים, תִּנִּיתִי פרשיות אֲהָבִים

קראו עוד>>

קרקס התרנגולות של ציפה

ציפה: (ניגשת לחצר, פותחת שער ועושה תנועות גירוש בידיים) קוּר, קוּר, קוּר. גוּר, גוּר, גוּר. לְכוּ, לְכוּ. לְכוּ מִכָּאן. הַגֶּרְמָנִים בָּאִים. (חוזרת לחדר עם חפצים, פורשת

קראו עוד>>

תִּקּוּן רָחֵל

הִתְהַלַּכְתְּ, מְעֻנָּה, בֵּין יַמָּה לָעִיר, רֵאוֹתַיִךְ יְגֵעוֹת, שִׁירָתֵךְ מוּצֶלֶת. אֶת יָפְיֵךְ הִלְּלוּ וְקִלְּסוּ תָּדִיר עֵת בִּקַּשְׁתְּ אָהוּב, רְפוּאָה וְיֶלֶד.   דָּם שָׁחֹר – אָדֹם מִמְחָטָה

קראו עוד>>

מפני שואה תקום

    – חַבְנוֹ זו עיירה. יש עיירה כזו, חַבְנוֹ שמה. יש בה כל מה שצריך להיות בעיירת סְפָר: בית דואר, רב מִטַּעַם, נהר, רב

קראו עוד>>

מחשוף חצוף של בת עשרה # מוזיאון תל אביב

מַחְשׂוֹף חָצוּף שֶׁל בַּת עֶשְׂרֵה בַּמַּעֲלִית הַמּוּזֵאוֹנִית קוֹרֵן מִתֹּם לֹא מְעֻשֶּׂה. הַנַּעֲרָה – כְּלָל לֹא אַיְקוֹנִית, (חִיּוּךְ מֻסְתָּר בַּחוּט בַּרְזֶל, וְעוֹר מֻכְתָּם, חִוֵּר, זָרוּעַ) בִּי

קראו עוד>>

הזמן הצהוב כבש העיר

הַזְּמַן הַצָּהֹב כָּבַשׁ הָעִיר. צְבָא חַרְצִיּוֹת לְצַד כְּבִישֶׁיהָ צָבַע כֹּל טְלַאי אֲדָמָה זָעִיר. עִקְצֵץ וְדִגְדֵּג בְּאַפֵּי יוֹשְׁבֶיהָ עָפָר צְהַבְהַב – בֶּן מַמְלֶכֶת אַשּׁוּר, שֶׁבָּא וְהִטְמִין

קראו עוד>>

Pardus iudaeorum

כשתִּמָּלֵא העיר חתולים, הם יצודו בלהקה בין הֲרִיסוֹת בָּאוּהָאוּס ומגדלים עקורים. כשזכרים גאים יכבשו כל גינה ציבורית, לא תהיה זאת גינה, אלא חורש וסבך. כשתְּרֻטַּשׁ

קראו עוד>>

הבלוג של ריטה קוגן

צילום: ינאי יחיאל