עֵת מַתְחִיל לְהַכְחִיל זְקַן הָעֶרְוָה וּמַפְתֵּחַ הַכֶּסֶף נִטְבַּל בַּדָּם, חֲרִיזָה צְעִירָה מְצַמַּחַת שְׁלוּחָה לִלְפֹּת סוֹרָגִים שֶׁל מִשְׁקָל.  

הָעוֹר נעשה דק. כל עַוְלָה נראית ובלתי נראית משאירה שריטת עומק. מְנַקֶּה רצפות עם מבט בורח ואגלי זיעה בשיפולי אף – מַטְבִּיעַ כְּוִיָּה. קופאית מבוגרת

בּוֹנֶה עִיר וּמִגְדָּל יִמְעַד פֶּתַע וְיִפֹּל בִּבְהִילוּת מַבְעִיתָה, וּבִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת נֶפֶשׁ מֵתָה תְּקַלֵּל אֶת שִׁגְעוֹן גַּדְלוּתָהּ.   כֹּל מַחְרִיב וְהוֹרֵס – יִמָּחֵץ הוּא, יִקָּבֵר בֵּין כָּפִיס לְקוֹרָה.

כְּשֶׁבְּבָתֵּי הקָפֶה הוִינָאִיִּים יָשְׁבוּ רַק גְּבָרִים מְעֻנָּבִים, עם מוֹנוֹקְל, מִקְטֶרֶת, צרור עלי כותרת בַּדַּשׁ וחפתי זמש, הייתי סבינה שׁפילריין. טָוִיתִי חֲלִיפַת מִכְתָּבִים, תִּנִּיתִי פרשיות אֲהָבִים

ציפה: (ניגשת לחצר, פותחת שער ועושה תנועות גירוש בידיים) קוּר, קוּר, קוּר. גוּר, גוּר, גוּר. לְכוּ, לְכוּ. לְכוּ מִכָּאן. הַגֶּרְמָנִים בָּאִים. (חוזרת לחדר עם חפצים, פורשת

הִתְהַלַּכְתְּ, מְעֻנָּה, בֵּין יַמָּה לָעִיר, רֵאוֹתַיִךְ יְגֵעוֹת, שִׁירָתֵךְ מוּצֶלֶת. אֶת יָפְיֵךְ הִלְּלוּ וְקִלְּסוּ תָּדִיר עֵת בִּקַּשְׁתְּ אָהוּב, רְפוּאָה וְיֶלֶד.   דָּם שָׁחֹר – אָדֹם מִמְחָטָה

    – חַבְנוֹ זו עיירה. יש עיירה כזו, חַבְנוֹ שמה. יש בה כל מה שצריך להיות בעיירת סְפָר: בית דואר, רב מִטַּעַם, נהר, רב

מַחְשׂוֹף חָצוּף שֶׁל בַּת עֶשְׂרֵה בַּמַּעֲלִית הַמּוּזֵאוֹנִית קוֹרֵן מִתֹּם לֹא מְעֻשֶּׂה. הַנַּעֲרָה – כְּלָל לֹא אַיְקוֹנִית, (חִיּוּךְ מֻסְתָּר בַּחוּט בַּרְזֶל, וְעוֹר מֻכְתָּם, חִוֵּר, זָרוּעַ) בִּי

הַזְּמַן הַצָּהֹב כָּבַשׁ הָעִיר. צְבָא חַרְצִיּוֹת לְצַד כְּבִישֶׁיהָ צָבַע כֹּל טְלַאי אֲדָמָה זָעִיר. עִקְצֵץ וְדִגְדֵּג בְּאַפֵּי יוֹשְׁבֶיהָ עָפָר צְהַבְהַב – בֶּן מַמְלֶכֶת אַשּׁוּר, שֶׁבָּא וְהִטְמִין

כשתִּמָּלֵא העיר חתולים, הם יצודו בלהקה בין הֲרִיסוֹת בָּאוּהָאוּס ומגדלים עקורים. כשזכרים גאים יכבשו כל גינה ציבורית, לא תהיה זאת גינה, אלא חורש וסבך. כשתְּרֻטַּשׁ