פוסטים אחרונים
קרקס התרנגולות של ציפה
ציפה: (ניגשת לחצר, פותחת שער ועושה תנועות גירוש בידיים) קוּר, קוּר, קוּר. גוּר, גוּר, גוּר. לְכוּ, לְכוּ. לְכוּ מִכָּאן. הַגֶּרְמָנִים בָּאִים. (חוזרת לחדר עם חפצים, פורשת
תִּקּוּן רָחֵל
הִתְהַלַּכְתְּ, מְעֻנָּה, בֵּין יַמָּה לָעִיר, רֵאוֹתַיִךְ יְגֵעוֹת, שִׁירָתֵךְ מוּצֶלֶת. אֶת יָפְיֵךְ הִלְּלוּ וְקִלְּסוּ תָּדִיר עֵת בִּקַּשְׁתְּ אָהוּב, רְפוּאָה וְיֶלֶד. דָּם שָׁחֹר – אָדֹם מִמְחָטָה
מפני שואה תקום
– חַבְנוֹ זו עיירה. יש עיירה כזו, חַבְנוֹ שמה. יש בה כל מה שצריך להיות בעיירת סְפָר: בית דואר, רב מִטַּעַם, נהר, רב
מחשוף חצוף של בת עשרה # מוזיאון תל אביב
מַחְשׂוֹף חָצוּף שֶׁל בַּת עֶשְׂרֵה בַּמַּעֲלִית הַמּוּזֵאוֹנִית קוֹרֵן מִתֹּם לֹא מְעֻשֶּׂה. הַנַּעֲרָה – כְּלָל לֹא אַיְקוֹנִית, (חִיּוּךְ מֻסְתָּר בַּחוּט בַּרְזֶל, וְעוֹר מֻכְתָּם, חִוֵּר, זָרוּעַ) בִּי
הזמן הצהוב כבש העיר
הַזְּמַן הַצָּהֹב כָּבַשׁ הָעִיר. צְבָא חַרְצִיּוֹת לְצַד כְּבִישֶׁיהָ צָבַע כֹּל טְלַאי אֲדָמָה זָעִיר. עִקְצֵץ וְדִגְדֵּג בְּאַפֵּי יוֹשְׁבֶיהָ עָפָר צְהַבְהַב – בֶּן מַמְלֶכֶת אַשּׁוּר, שֶׁבָּא וְהִטְמִין
Pardus iudaeorum
כשתִּמָּלֵא העיר חתולים, הם יצודו בלהקה בין הֲרִיסוֹת בָּאוּהָאוּס ומגדלים עקורים. כשזכרים גאים יכבשו כל גינה ציבורית, לא תהיה זאת גינה, אלא חורש וסבך. כשתְּרֻטַּשׁ
לכל החתולים האהובים
על אף נִשְׁמוֹתָיו (תשע) ורגליו (ארבע) שעליהן ינחת בבטחה כפי שהובטח, נְשִׁימוֹתָיו נְשִׁימוֹת מהירות של יונק קטן. בקוצבן את שנותיו בכפולות שנות אדם הן גוזרות עָלַי
ביי מיר ביסט דו שיין # תרגום חלקי-חופשי
על אף הבחורים שהכרתי בלבבי בודדת נותרתי, אך בראותי אותך, אהבתי פרחה והתחדש עלי עולמי. כיצד אֶמְנֶה כל מעלותיך? ואתאר כל נפלאותיך? חיפשתי ארוכות מילים מדויקות
אני מחליקה מתוך יַלְדוּת
(1) אני מחליקה מתוך יַלְדוּת. העולם שלי – עולמם של מבוגרים. הימצאותי בו מתמיהה אותי לעתים. אז אני מחפשת נתיב חזרה לילדות בין מאות השבילים הסבוכים