הַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ נָכוֹן בַּבַּיִת הַהוּא, הַתְאָמַת צְבָעִים מְחֻשֶּׁבֶת הֵיטֵב בֵּין אֲרִיחֵי הַקֶּרָמִיקָה לְבֵין דְּלָתוֹת הָאֲרוֹנוֹת, עִם שְׁקָעִים בִּמְקוֹם יָדִיּוֹת. שְׁקָעִים, שֶׁעָמְקָם נָאֶה וְאָרְכָּם

יא יאללה, השרמוטה הזאת. הבלונדה. עם התחת העגול. איך שהג'ינס הזה יושב עליה פיצוץ. הייתי מביא לה. ואני אביא גם אביא. יש לי ת'אבקה הזאת.

הָאֹפֶן, בּוֹ נוֹשֶׁרֶת כֹּל זָרוּת בֵּין שְׁנֵי גּוּפִים, תּוֹךְ הִתְקַלְּפוּת נִמְהֶרֶת: כָּךְ דְּמוּת מָאטִיס קַוֶּיהָ מְקַמֶּרֶת, עֵת נָעָה בֵּין תְּנוּמָה, עֵירֹם, עֵרוּת.

האגדות עשויות מרקבובית ונציאנית. הקירות עשויים מחול. אנחנו מפליגים על דמיון, כי אין רוח אמיתית. המים בדצמבר צוננים. מותר לרדת למים, אך עליך לאחוז בחוזקה

יוֹם אֶחָד אֶקָּחֵהוּ עִמִּי אֶל מַחְצֶלֶת הַחוֹף, וְאַשְׁאִיר אוֹתוֹ שָׁם, אֶת הַצְּרוֹר הַזֶּה עִם גַּעְגּוּעַ. גַּעְגּוּעַ – תִּינוֹק, בֵּן שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים בְּקָרוֹב, נֶאֱחַז בְּיָדַי וְעוֹצֵר אֶת רוּחִי

עֵת הִתְעַצֵּם הַשֶּׁקַע הָרִאשׁוֹן, אוֹתוֹ כִּנּוּ בֵּרֹב הָדָר – "סוּפָה", רָאִיתִי בִּצְלִילוּת, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּיךָ. אַתָּה לִי הַר-זָרוּת. הֵר אֵפְּפֵּלשְטרוּדֵל קַר מִתַּפּוּחִים, שֶׁהֻרְעֲלוּ מִטַּעַם

אָדוֹן שׁוֹקוֹ חִבֵּק אֶת הַבֻּבָּה זֶהָבָה, הָעֲיֵפָה, עָזַר לַגְּבֶרֶת עִם הַסַּלִּים, דִּפְדֵּף בְּעִתּוֹנֵי, נָתַן לַ-הִיא מֵהַגִּימְנַסְיָה הָמוֹן-בָּלוֹן, וְהָלַךְ.

מסתבר, שהקטע הזה, של מושגים מעולם השייט, לא הומצא על ידי. לרמונטוב, מאחוריך! השיר המקורי נכתב ב-1832. סיימתי לתרגמו היום. יש כאלה, שעדיין נכספים לסער,

הבוקר פגשתי את המוֹרָה שֶׁלְּךָ למשחק בפאתי שוק הכרמל. היא יָלְדָה אך לפני שבועות מספר ועל כן גופה התמיר עדיין התנהל באיטיות מה. ידה האחת דחפה

הֵעָלְמוּתְךָ מֵחַיֵּי הוֹתִירָה סֶדֶק בֵּתַּחְתִּית הָאֹשֶׁר, שֶׁאַט אַט נִפְעַר לִכְדֵי שֶׁבֶר. יַרְכִתַי הוּצְפוּ, וְאֵין טָעַם בִּבְדִיקַת טַעֲמָם שֶׁל הַמַּיִם: מְלִיחוּתָם מֻבְטַחַת. נָטַשְׁתִּי, וְכָעֵת אֲנִי נְתוּנָה בְּרַחֲמֵי