הפרעה
מאת דניאיל חארמס, מרוסית ריטה קוגן
פרוֹניִן אמר:
– יפים הגרביונים של הגברת.
אירינה מאזֵר אמרה:
– אדוני אוהב את הגרביונים שלי?
פרונין אמר:
– כן, כן. מאד. – וחפן אותם בידו.
אירינה אמרה:
– ומדוע אדוני אוהב את הגרביונים שלי?
פרונין אמר:
– כי הם ממש חלקים.
אירינה הרימה את החצאית שלה ואמרה:
– אדוני שם לב כמה שהם ארוכים?
פרונין אמר:
– אוח, כן, כן.
אירינה אמרה:
– אבל הנה, כאן הם נגמרים. כאן הרגל חשופה.
פרונין אמר:
– אוח, ואיזו רגל!
– יש לי רגליים מאד עבות – אמרה אירינה – והאגן שלי מאד רחב.
פרונין אמר:
– תראי לי.
אירינה אמרה:
– אי אפשר. אני בלי תחתונים.
פרונין ירד על ברכיו.
אירינה אמרה:
– בשביל מה אדוני ירד על הברכיים?
פרונין נישק את רגלה מעט מעל הגרביון ואמר:
– הנה, בשביל זה.
אירינה אמרה:
– בשביל מה אדוני מרים לי את החצאית? הרי אמרתי לו שאני בלי תחתונים.
אבל פרונין בכל זאת הרים את החצאית ואמר:
– זה בסדר, זה בסדר.
מה זאת אומרת "בסדר"? – אמרה אירינה.
אבל אז דפקו בדלת. אירינה מיהרה ליישר את החצאית ופרונין קם מהרצפה וניגש לחלון.
– מי שם? – שאלה אירינה מבלי לפתוח את הדלת.
– לפתוח את הדלת – אמר קול נוקשה.
אירינה פתחה את הדלת ולחדר נכנס איש במעיל שחור ומגפיים גבוהים. אחריו נכנסו שני שוטרים זוטרים חמושים, ואחריהם נכנס איש תחזוקה.
השוטרים הזוטרים נעמדו ליד הדלת, והאיש במעיל השחור ניגש לאירינה מאזר ואמר:
– שם משפחה?
– מאזר – אמרה אירינה.
– שם משפחה? – פנה האיש במעיל השחור לפרונין.
פרונין אמר:
– שם המשפחה שלי הוא פרונין.
נשק יש? – שאל האיש במעיל השחור.
לא – אמר פרונין.
נא לשבת – אמר האיש במעיל השחור לפרונין והצביע על כיסא.
פרונין התישב.
ואת – פנה האיש במעיל השחור לאירינה – שמי עליך מעיל. את באה אִתָּנוּ.
בשביל מה? – אמרה אירינה.
האיש במעיל השחור לא ענה.
– אני צריכה להחליף בגדים – אמרה אירינה.
– לא – אמר האיש במעיל השחור.
– אבל אני חייבת לשים עלי עוד משהו – אמרה אירינה.
– לא – אמר האיש במעיל השחור.
אירינה שתקה ולבשה את המעיל.
– להתראות – אמרה לפרונין.
בלי דיבורים – אמר האיש במעיל השחור.
– גם אני בא איתכם? – שאל פרונין.
– כן – אמר האיש במעיל השחור – תתלבש.
פרונין קם, הוריד מהמתלה את המעיל שלו ואת הכובע, התלבש ואמר:
– אני מוכן.
– בואו – אמר האיש במעיל השחור.
השוטרים הזוטרים ואיש התחזוקה רקעו בסוליות נעליהם.
כולם יצאו למסדרון.
האיש במעיל השחור נעל את דלת חדרה של אירינה וחתם אותה בשתי חותמות שעווה חומות.
– קדימה, החוצה – אמר הוא.
וכולם יצאו מהדירה בטריקת דלת מהדהדת.
1940
