אם באחד הימים
אוציא את סִפְרִי (חיוך של חשש)
יהיה זה ספר יָשָׁן –
וָלָד בא בימים.
את דפיו הצהבהבים
יגדשו נחילי אותיות
מצומקות. וכל אות
תנוקד בסחוס של ברכיים זקנות.
לא יהיו בו כל איורים.
רק מילים
צפופות.
וכתמי זְקֵנָה חומים
של מרק ורוטב צלי,
שנאכלו מעל הספר שלי.
ביום בו יוולד
הוא יונח על מדף בין ספרי יד שניה
של אחמטובה ומנדלשטם,
וירגיש שהוא דומה לשכניו,
קצת מפה, ומעט משם.