פוסטים אחרונים
גמדים, אבירים, תפוחים
שבעה גמדים הושכבו כאן, מתים, במיטות קטנטנות בביתם האטום. ריקבון מטפס על מקלות מטאטאים, על סירים עכורים וראש דלעת קטום. ושבעה אבירים כאן הומתו
לגו
נהגת להחדיר לגופי חלקי לגו. לפעמים קוביות בודדות של ארבע או של שלוש. לפעמים קונסטרוקציות שלמות. בהתחלה שינית את פי. הידקת את לשוני בתוך מלחצי
תשעה שבועות לצפייה במסך מלא
הקיץ נגמע בתשע לגימות קצרות – תשעה שבועות מסוף מאי עד אמצע יולי. וסוף יולי כבר מתקרב, זוחל על גחונו, מיוזע, חולי, מתנשם. כמו מדוזה
בסביליה
צללית של טווס מזמר על חומות הארמון, עֲטֶרֶת ראשו המצויצת רוחפת בלאט, שיחי אשכרוע גזומים נושאים ריח תבלין, חצץ מרפד צעדים נמהרים על השביל.
התחלה
הייתי רוצה לשמור על הזיכרון החותם שלי אודותיך צחור, לבן, קריר, כמו אותם מצעים מתוחים בבית מלון זעיר בהרים, בו העברנו את הלילה האחרון שלנו
פטל
תומר ואני יושבים על ספת נוער ומעשנים מריחואנה. ספה ישנה, דהויה. לא שזה מזיז לנו יותר מידי. בטלוויזיה מתחלפים ערוצים בקצב משלהם. אנחנו יושבים לנו
משחק
אנחנו במיטה. השמיכות על הרצפה בערמה מקומטת והסדין תחתינו ספוג ותלוש. אנחנו רגע אחרי והבית מתמלא שקט נטול קולות. החדר מריח כמו עץ חרוב וגופינו
חלב
אני חלב. אני מזווה אדום ולוהט. אני שְלווה, שלווה כמו אגם עמוק וקפוא. אני אבודה, ולכן אכזרית. אמתיק אהבה. אם תהיה אתי. אני אורבת, אורבת,
בלוז לפליטים # וִיסְטֶן יוּ אוֹדֶן
לוז לפליטים # וִיסְטֶן יוּ אוֹדֶן עשרות מיליוני נפשות יש בעיר, גרים הם בבית או בחור שבקיר, אך אין בשבילנו מקום, יקירה, אך
שיר הפגישה האחרונה # אנה אחמטובה
לְבָבִי בִּי קָפָא חֲסַר יֶשַׁע, אַךְ נִשְּׂאוּ צְעָדַי לְלֹא עֹל. יַד יָמִין נֶעֶטְפָה לְלֹא פֵּשֶׁר בִּכְסָיָה הֲפוּכָה שֶׁל יַד שְׂמֹאל. וּבָדִיתִי לִי עוֹד וָעוֹד