לְבָבִי בִּי קָפָא חֲסַר יֶשַׁע,
אַךְ נִשְּׂאוּ צְעָדַי לְלֹא עֹל.
יַד יָמִין נֶעֶטְפָה לְלֹא פֵּשֶׁר
בִּכְסָיָה הֲפוּכָה שֶׁל יַד שְׂמֹאל.
וּבָדִיתִי לִי עוֹד וָעוֹד גֶּרֶם
מַדְרֵגוֹת – הֵן שָׁלוֹשׁ, יָלַדְתִּי.
אֲדָרִים רָחֲשׁוּ סְתָו וְחֵרֶם
וּבִקַּשְׁתָּ: "תַּמּוּתִי אִתִּי.
גּוֹרָלִי בִּי שִׁיטָה וְנֻצַּחְתִּי.
גּוֹרָל מַר שֶׁל יֵאוּשׁ וּבָכָא."
"אֲהוּבִי, אֲהוּבִי" הִזְדַּעַקְתִּי,
"רַק תַּרְשֶׁה לִי לָמוּת לְצִדְּךָ."
זֶהוּ שִׁיר הַפְּגִישָׁה הַחוֹתֶמֶת.
מוּל עֵינַי בַּיִת אָפֵל לְלֹא אִישׁ.
לְצִדָּהּ שֶׁל מִטָּה מְיֻתֶּמֶת
נֵר דּוֹלֵק, כֹּה צָהֹב וְאָדִישׁ.