מַיִם, שֶׁצֶף, בֹּץ עָכוּר!
אַיָּלוֹן, אוֹתוֹ בָּחוּר,
שֶׁנּוֹהֵג לָשֵׂאת מֵימָיו
בִּמְתִינוּת כִּמְעֻנָּב,
בְּתֹם לֵיל גְּשָׁמִים נָאֶה,
הִתְמַלֵּא. וְהוּא גּוֹאֶה!
נְתִיבֵי הָעִיר הֵצִיף הוּא,
וְעַל תּוֹשָׁבָיו הִרְעִיף הוּא
פְּקָק תְּנוּעָה מֵאֵין כְּמוֹתוֹ.
הוּא תּוֹבֵעַ אֶת זְכוּתוֹ
לְתִפְאֶרֶת הַזְּרִימָה.
הוּא נָהָר, בְּלֹא כְּלִמָּה!
בֵּן דְּמוּתָם שֶׁל סֵין ושְפְּרֵה…
רַק הַבֹּקֶר. בְּמִקְרֶה.
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,
תגובה אחת
אז קראתי ספר על המצור על לנינגרד. קשה. מפה לשם אחמטובה. מפה לשם שירים שכתבת. מפה לשם זכרון ערב הקראה של מרדכי גלדמן. מפה לשם פה ושם. תודה רבה.