לְפֶתַע תֵּל אָבִיב שֶׁבְּתוֹכִי
לוֹבֶשֶׁת דְּמוּת שְׁגוּיָה שֶׁל עִיר אַחֶרֶת –
אוֹרַחַת מִסְתּוֹרִית וְנֶהֱדֶרֶת,
בְּבַת עֵינִי זַכָּה וּבַת שִׂיחִי.
מִדְרְכוֹתֶיהָ מִתְנַקּוֹת מִכָּל,
מוֹחוֹת מֵעֲלֵיהֶן בֻּצַּת עָסִיס.
שְׁלַל שְׂדֵרוֹתֶיהָ לוֹעֲטוֹת הַקּוֹל
שֶׁל אֲסַפְסוּף כָּמֵהַּ וְרָגִיז.
מִרְפְּסוֹתֶיהָ מִתְקַמְּרוֹת אֶל-עַל
בְּלֹבֶן חַמּוּקַיִם, בְּאוֹר צָהֹב, רֹגַע.
אַךְ דְּבַר מַה בְּתוֹכִי רוֹחֵשׁ, מִתְגַּעְגֵּעַ
לְאַפְלוּלִית לַחָה, לֶפֶת אֲוִיר אֻמְלָל.
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,