לא אגלה לעולם
איך התנשקתי איתך
על פרישמן פינת בן יהודה
ביום של גשם ראשון.
איך חתיכות לבי
שטו על פני שלוליות
רדודות, שמנוניות.
הן אֳנִיּוֹת נייר,
מקופלות מרושל.
הן קוביות מעץ,
חלולות, צבעוניות.
איך פתאום הרחוב
הסתחרר כנגד עיניי –
כמו מטרית פסים
עם ידית אדומה.
איך מסרתי פרוטה
לנהג המונית,
ואיתה, בטעות –
זיכרון מדרכות רטובות.