הנר כבר דולק לצד האיקונות,
בוכה שעווה, משתעל עשן.
ברוגע מוזהב בוהות בי מדונות
ובנן החיוור קמל פרקדן.
שוכבת אני חיוורת כמוהו.
ספסל התפילה מצמרר גבי.
סלק נא ממני כל תוהו ובוהו,
רוקן ונקה כל חדרי ליבי.
וקור ירושלמי זרוע שלג
נצמד בכבדות לוִיטְרָז' סמא
עת דם בצבעים ומרקם של סלק
מכתים ירכיי באדום טמא.
הציור: Andrei Rublev