שדרות אפלות
הגברים שלי מפלורנטין מותירים לעתים בלילות סדק קט בחלון מבויש, מעורטל בוילון מאפיר. הם חולמים את דמותי הדלה. חלומם נוזל דרך סדקים, מפייח אנטנות נמות, ושוקע בפיר מרזבים.
אשכבה – בעקבות אנדריי רובלב # שירים ליהורם
הנר כבר דולק לצד האיקונות, בוכה שעווה, משתעל עשן. ברוגע מוזהב בוהות בי מדונות ובנן החיוור קמל פרקדן. שוכבת אני חיוורת כמוהו. ספסל התפילה מצמרר גבי. סלק נא ממני כל תוהו ובוהו, רוקן ונקה כל חדרי ליבי. וקור ירושלמי זרוע שלג נצמד בכבדות לוִיטְרָז' סמא עת דם בצבעים ומרקם של סלק מכתים ירכיי באדום […]