נמנמה לה בת ענן מוּפֶזֶּת
בחיקו של צוק רם לתפארת.
אך השכם בבוקר, העולזת,
עפה לדרכה בשמי התכלת.
ונותרה אך לַחְלוּחִית בוהקת
בין קמטיו של צוק זקן, קירח.
לבדו הוגה הוא לירח,
ובוכה אֵלַי שממה, בשקט.
הקטע שלי זה הפסנתר אמר האחד הקטע שלי זה הכינור המְנַסֵּר אמר האחר שלי זה הַנֵּבֶל, שלי הבַּנְג'וֹ שלי זה הצ'לו הכרסתן שלי חֵמֶת החֲלִילִים…
מוּל כִּבְשָׁן לוֹהֵט נִצָּב בְּלִי נוּעַ גֶּבֶר מְבֻגָּר, נְמוּךְ-קוֹמָה. מַבָּטוֹ נִבָּט שָׁלֵו, כְּנוּעַ מִשְּׁמוּרַת עֵינוֹ הָאֲדֻמָּה. עֹל שֵׁנָה אֶת עֲמִיתָיו הִכְרִיעַ, רַק הוּא לְבַדּוֹ
יָפֶה הוּא הַיָּם מִכָּל בֵּית יִרְאָה, אוֹמֶנֶת עוֹלָם שִׁיר עֶרֶשׂ גּוֹאָה, הַיָּם לוֹ דָּרְשָׁה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה! לוֹ מְלוֹא דּוֹרוֹנוֹת, מַחְרִידִים וְרַכִּים. סְלִיחוֹתָיו מִתְנַגְּנוֹת. כְּעָסָיו
הַיָּמִים הֵם יְמֵי סוֹף אוֹגוּסְט, הֶלֶם חֹם פָּשַׁט בַּגַּנִּים, וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּאֵיזֶה מִין פוֹקוּס, מַתְחִילִים לָמוּת רוֹדָנִים. בְּאֵירוֹפָּה-אַסְיָה-אַפְרִיקָה הֵם לוֹקִים בְּמֵחוּשׁ מִסְתּוֹרִי, וּסְבִיבָם מַחְוִירִים