כִּשְׂמָמִית פְּתַלְתַּלָּה תִּתְלַפֵּף, תְּכַשֵּׁף בִּמְבוֹאוֹת שֶׁל לִבִּי. כְּיוֹנָה צְעִירָה תְּרַחֵף, תֶּהֱמֶה עַל מִפְתַּן אֶשְׁנַבִּי.   מִתּוֹךְ כְּפוֹר מְנַצְנֵץ תִּזְדַּהֵר, אוֹ מְשִׁיחַ מַנְתּוּר נָם תַּבִּיט, אוֹ תּוֹלִיךְ

מְאוֹת הָאֲבָנִים שֶׁבִּי הוּטְחוּ לִמְּדוּנִי מִפְּנֵי אֶבֶן לֹא לִפְחֹד. לִצְרִיחַ רַם הַמַּלְכּוֹדוֹת הָפְכוּ, נִשָּׂא לְצַד צְרִיחִים רָמִים פָּחוֹת. אֲנִי מוֹדָה לְכָל הַבַּנָּאִים, שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ עוֹד צַעַר וְטִרְחָה.

שֶׁלֶג רַד, שֶׁלֶג רַד, מוּל גְּבִישִׁים זַכִּים בְּרוּחַ פֶּלַרְגּוֹנְיוּם סָרוּחַ מְבַקֵּשׁ חַלּוֹן כְּרוּךְ בַּד.   שֶׁלֶג רַד וּבָא אִי-שֶׁקֶט, כָּל דָּבָר מַמְרִיא, נִפְרָד, מַדְרֵגַת סְתָרִים

סְאוֹן נָדָם. אֶל הַבָּמָה יָצָאתִי, וּבְגַב שָׁעוּן עַל הַמַּשְׁקוֹף הֵד רָחוֹק לוֹכֵד, הַאִם מָצָאתִי רֶמֶז־מָה לְגוֹרָלִי הַטּוֹב?   אֲפֵלָה לֵילִית בִּי עַיִן לוֹטֶשֶׁת, אֶלֶף מִשְׁקָפוֹת

חָדַלְתִּי מִלְּחַיֵּךְ רַכּוֹת, הַפֶּה הוּצַן בְּקֹר דּוֹקֵר. הִנֵּה – תִּקְוָה אַחַת פָּחוֹת. אַחַר כָּךְ – שִׁיר אֶחָד יוֹתֵר. שַׂמְתִּיו לְגַמְרֵי בִּשְׁגָגָה לְקֶלֶס, לַעַג וּבִזּוּי, כִּי

אֶת דְּמוּתֵךְ – רוֹעֶדֶת וּמְיַסֶּרֶת – לֹא אֵדַע לִמְצֹא בְּעַרְפֶל. "אֱלֹהִים" – שָׁגִיתִי לְתִפְאֶרֶת – לֹא חָשַׁבְתִּי כְּלָל לְהִתְפַּלֵּל.   שֵׁם הָאֵל, כְּבַת כָּנָף רוֹעֶמֶת,

שְׁחָקִים כְּבֵדִים פָּקְדוּ אֶת חֲלוֹמִי, וְעֵינֵיהֶם עִוְּרוֹת, וְלֹא אִשָּׁן. כְּמוֹ דַּף נְיָר לָבָן נִשְׂרָף יוֹמִי – קָרְטוֹב שֶׁל אֵפֶר וּמְעַט עָשָׁן.   1911   מרוסית

כָּאן כֻּלָּנוּ סוֹבְאִים וּפְרוּצוֹת, וְלֹא טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת גַּם יַחַד. עַל קִירוֹת – פַּרְפָּרִים וְנוֹצוֹת מִתְאַוִּים לֶעָנָן בְּלֹא נַחַת.   בֵּין שְׂפָתֶיךָ – מִקְטֶרֶת שְׁחֹרָה. הֶעָשָׁן מִתְעַוֵּת בַּשּׁוּלַיִם. חֲצָאִית

הַכֹּל רגיל, כמו אז, כמו תמול שלשום ושלג בחלון – זועף, פְּתִיתִי. אני לא התחדשתי כלל היום, אך גבר בא הלילה אל ביתי.   אותו

אַךְ נְדוּדֵי שֵׁנָה, הוֹמֵרוּס, מִפְרָשִׂים. מָנִיתִי כְּלֵי הַשַּׁיִט בְּחֶלְקִיּוּת מֻשְׁלֶמֶת. הֵם לַהַק צִפּוֹרִים, רַכֶּבֶת עוֹף פּוֹעֶמֶת, בִּשְׁמֵי הֵלַאס גְּבוֹהִים הַדֶּרֶךְ מְפַלְּסִים.   בִּטְרִיז שֶׁל עֲגוּרִים, חוֹצִים כֹּל גְּבוּל

מסתבר, שהקטע הזה, של מושגים מעולם השייט, לא הומצא על ידי. לרמונטוב, מאחוריך! השיר המקורי נכתב ב-1832. סיימתי לתרגמו היום. יש כאלה, שעדיין נכספים לסער,

זו רומנסה רוסית עתיקת-יומין. השיר נכתב בידי משורר רוסי נפלא פיודור טיוטצ'ב ב-1870 והוא אחד השירים הכי "רוסיים" שיש. ברבות הימים המילים לבשו מנגינה [שם מחברה לעומת

אם לא נדרש המשורר לזבוח קודש לאלים, שקוע הוא, אדיש, עיוור בענייני-דיומא דלים. שותק לו נבל הפלאות, ונשמתו קרירה ונמה. ובין בריות כה עלובות הוא

לְבָבִי בִּי קָפָא חֲסַר יֶשַׁע, אַךְ נִשְּׂאוּ צְעָדַי לְלֹא עֹל. יַד יָמִין נֶעֶטְפָה לְלֹא פֵּשֶׁר בִּכְסָיָה הֲפוּכָה שֶׁל יַד שְׂמֹאל.   וּבָדִיתִי לִי עוֹד וָעוֹד

נמנמה לה בת ענן מוּפֶזֶּת בחיקו של צוק רם לתפארת. אך השכם בבוקר, העולזת, עפה לדרכה בשמי התכלת.   ונותרה אך לַחְלוּחִית בוהקת בין קמטיו

פַּת לֶחֶם הֻרְעֲלָה, אֲוִיר עַד תֹּם נִגְמַע. קשה למצוא מזור, וסדק לקבע. יוסף, שלמצרִים נמכר במלוא דמעה, אינו היה יכול יותר להתגעגע.

קָשֶׁה לִנְשֹׁם. הָאָרֶץ מְתֻלַּעַת, וְכוֹכָבִים מֵתִים לֹא מְאִירִים. אַךְ אֶל עֵדִי – הַמּוּזִיקָה נִשְׁמַעַת. מֵעַל רָאשֵׁינוּ מַלְאָכִים שָׁרִים. מְסַדֵּר שֶׁל כִּנּוֹרוֹת יַבְזִיק בְּלַהַט וְיִקָּרַע בִּשְׁאוֹן

לָמַדְתִּי לִחְיוֹת פָּשׁוּט וְקַל, לָשֵׂאת תְּפִלָּה לָאֵל וְלָרָקִיעַ, וּלְשׁוֹטֵט שָׁעוֹת לְלֹא עָמָל, וַחֲרָדָה עוֹדֶפֶת לְהַכְנִיעַ.   כְּשֶׁעֵשֶׂב בַּר רוֹחֵשׁ בַּגֵּאָיוֹת, אָדֹם-צָהֹב נִתְלֶה אֶשְׁכּוֹל פְּרִי יַעַר, אֶכְתֹּב שִׁירָה

אָרוּץ אֲחוּז רוּחַ תְּזָזִית בְּסִמְטַת עֲקוּרִים מָאֳפֶלֶת אַחַר עֳפָאֵי דֻּבְדְּבָנָן בְּחֶשְׁכַת כִּרְכָּרָה מִתְגַּלְגֶּלֶת וּמִצְנֶפֶת שֶׁל שֶׁלֶג וְרַחַשׁ שֶׁל אֶבֶן רֵחַיִם.   הִצְלַחְתִּי לִזְכֹּר אַךְ תַּלְתַּל

הַלְלוּיָהּ לכאב בלהות! מת הנסיך שעיניו אפלות.   ערב סתווי, אדמדם ומחניק שב בעלי מן הציד והמתיק:   "ממסע ציד הם הביאו אותו. בין אִילָנוֹת

אה כן, זה שוב אתה. לא נער מאוהב. כי איש נוקם, כואב, קשה ומאוכזב. נכנסת אל ביתי, מביט בי בחרפה. נפשי בבהלה של שקט טרום

נומי, נומי, פעוטה, אל תשני על קצה מיטה. כי בליל זאב יבוא ויישא אותך עִמּוֹ.   רק אלוהים יודע כמה לילות של סיוטים קטועים ביליתי בתור

כְּבָר מְלוֹא הַסְּתָו נָשַׁם רָקִיעַ. חַמָּה הִמְעִיטָה לְהַפְצִיעַ. אוֹר יוֹם פָּחַת, שָׁעָה-שָׁעָה. עַלְוַת מִסְתּוֹר שֶׁל הַחֻרְשָׁה בְּעֶצֶב רַךְ הִתְעַרְטְלָה. שָׂדוֹת כֻּסּוּ בָּעֲרָפֶל, וְלַהַק צִפּוֹרִים אָפֵל