הצוק # מיכאיל לרמונטוב

נמנמה לה בת ענן מוּפֶזֶּת בחיקו של צוק רם לתפארת. אך השכם בבוקר, העולזת, עפה לדרכה בשמי התכלת.   ונותרה אך לַחְלוּחִית בוהקת בין קמטיו של צוק זקן, קירח. לבדו הוגה הוא לירח, ובוכה אֵלַי שממה, בשקט.

סופי

כשהייתי קטנה יותר היה לי חבר. לא הזה של עכשיו. אחד אחר. היו לו שלוש ידידות: סוניה, איילה וקטי. דרכו התחברתי אליהן. זה היה לפני שהן הלכו לעבוד בחשפנות בבורסה. סוניה באה ממשפחה מטורפת. אימא שלה הייתה חתיכת פסיכוטית, נוירוטית ומזדיינת. הן היו רבות מכות נון סטופ. גם ליד אנשים. ברגיל היה שיושבות אצלה חברות […]