טובה

(1)

אֲלַטֵּף אֶת הַחַיָּה,

אֲלַטֵּף אוֹתָהּ דַּיָּהּ,

מְעַט מֵעַל עֵינֶיהָ,

מֵאֲחוֹרֵי אָזְנִיָּה,

בְּקֵפֶל סַנְטֵרָהּ,

"טוֹבָה! טוֹבָה, שִׁירָה!"

(2)

הִיא שׂוֹטֶמֶת בִּי מַּבָּט, הַחַיָּה.

חֵפֶץ דָּם בָּהּ חִישׁ נִצָּת, בַּחַיָּה.

מַבָּטָהּ מִתְעַרְפֵּל וְנִסְתָּם

מִפְּאַת

הֲנָאַת

דָּם.

(3)

עַצְמוֹתַי מִתְפַּצְפְּצוֹת בְּפִיהָ

בִּפְרִיכוּת שֶׁל צִ'יפְּס בֵּיתִי חָרוּךְ

בְּמִדָּה שָׁוָה, וּפִי דְּרוּךְ

צְבִי כְּאֵב לִדְרֹשׁ וּלְהַבִּיעַ.

(4)

אֲנִי מְנִיחָה לָהּ לִשְׂבֹּעַ,

הִיא לִי מְנִיחָה לְהַגְלִיד.

הִיא בּוֹהָה בִּי, בְּנִיד וְלֹא נִיד,

עֵקֶב כָּךְ מִתְכּוֹנֶנֶת לִשְׁקֹעַ

בְּנִמְנוּם מְפֻטָּם וְרַב-נוֹי,

וְחָטְמָהּ, הַסָּתוּם כְּמָבוֹי,

מְסַלְסֵל מַחְזוֹרֵי נְחִירָה.

טוֹבָה,

טוֹבָה,

שִׁירָה.