שדי אבי \ שרון אולדס

שְׁדֵי אֲבִי

רַכִּים עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח, הַמֶּשִׁי הַמְּשֻׁיָּף שֶׁל הַשֵּׂעָר

גּוֹלֵשׁ מֵהֶם מְעֻדָּנוֹת כְּמוֹ

מַיִם. מִקַּמְתִּי אֶת לֶחְיִי – אַךְ פַּעַם

אַחַת אוּלַי – עַל פְּנֵי תְּצוּרוֹתֵיהֶם הַמּוּצָקוֹת,

מָחַצְתִּי אֶת אָזְנִי כְּנֶגֶד הַשָּׁחֹר

שֶׁל טַעֲנוֹת לִבּוֹ עָמֹק בִּפְנִים. וְלֹא יוֹתֵר

מִפַּעַם, אַךְ כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל אָבִי

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל שָׁדָיו, רָאשֵׁי נֹפֶשׁ

עַל הֶחָזֶה הַמְּבֻשָּׂם שֶׁלּוֹ, כְּאִלּוּ הֶעֱבַרְתִּי

שָׁעוֹת, שָׁנִים, בְּתוֹךְ נִיחוֹחַ פִּלְפְּלִים שְׁחֹרִים

וְאֶרֶץ מִתְהַפֶּכֶת.

(מאנגלית ריטה קוגן)