תֹּם קַיִץ # ג'ו מוסרת ד"ש

(1)

הַקַּיִץ הַזֶּה אוֹזֵל מֵאֵיבָרַי:

טִפּוֹת כְּבֵדוֹת שֶׁל וֶסֶת מִתְאַחֶרֶת,

דָּגִים שֶׁמְּקַפְּצִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב

בְּתוֹךְ שַׁמְנוּנִיּוּת שֶׁל מֵי מָרִינָה

וְעֵדֶר עֲנָנִים דְּשֵׁנִים, שְׁחֹרִים

שֶׁמִּתְקַבְּצִים מֵעַל פִּטַּמְתָּ הַוֶּזוּב.

עִצְרוּ נָא אֶת בְּרִיחַת הַקַּיִץ, אַלִּים,

הָנִיחוּ תַּחְבּוֹשׁוֹת בַּרְזֶל וּמֶלֶט,

הַצִּילוּ אֶת חֻמּוֹ הַמְּאַדֶּה.

הַקַּיִץ הַזֶּה יָדַעְתִּי אַהֲבָה,

עוֹד אָהֲבָה – כֹּה מְרֻבַּת שְׁתִיקוֹת,

שֶׁמִּלּוֹתַי קָפְאוּ, עָלוּ וְצָפוּ

מִלְּשׁוֹנִי – כַּלְבִּית וּמְצַפָּה.

(2)

דְּבָרִים קָרוּ הַקַּיִץ.

אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים בְּקַיִץ:

חֹם, גּוּף, לְשׁוֹנוֹת, גַּפַּיִם,

קְפִיצָה לְתוֹךְ אֱנוֹשִׁיּוּת לַחָה

מְצוּק רֶגֶשׁ

הַמִּתְנוֹסֵס לְגֹבַהּ רַב מִדַּי.

הַמִּלִּים הָאֵלֶּה נִכְתָּבוֹת בַּקַּיִץ.

אוֹתָן הַמִּלִּים הַמִּתְנַשְּׁמוֹת שֶׁל קַיִץ:

חֹם, גּוּף, לְשׁוֹנוֹת, גַּפַּיִם.

מַגַּע עֹדֶף הוֹדֵף פִּסּוֹת בָּשָׂר בַּחֶדֶר

הֶחָשׁוּךְ, הַמּוּאָר לְסֵרוּגִין.

מַסְרֵגָה מִסְתּוֹבֶבֶת בְּתוֹךְ רָאשֵׁי –

צִיר מַתֶּכֶת

שֶׁל קָרוּסֶלָה חוֹרֶקֶת

בַּת שִׁבְעִים שָׁנָה

וַעֲרוּמָה מֵחַיּוֹת רְכִיבָה.

מִשְׂחַק הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלְּךָ מְדַמֶּה

גֵּאוּת וָשֵׁפֶל,

חוֹשֵׂף מַדְרֵגוֹת אֶל מַעֲרֶה תַּת יַמִּית,

חוֹשֵׂף שִׁנַּיִם שֶׁל כַּלְבָּה מֻכַּת שִׁטָּיוֹן

שֶׁאֵינָהּ מְזַהָה אֶת בְּעָלֶיהָ,

חוֹשֵׂף אֶת אִי שְׁפִיּוּתִי –

אִי גַּעֲשִׁי, עִם חוֹל שָׁחֹר וּמִפְלֶצֶת

שֶׁשָּׁרָה לְבַד בַּיַּעַר.