אנוכי, מדוזה #1 [מושגים מעולם שַׁיִט]

כֻּלָּם מטורפים:

הַמְּלָחִים,

עִם צִפָּרְנַיִם שְׁבוּרוֹת, מְלוּחוֹת וּשְׁחֹרוֹת,

וְזָוִיּוֹת עֵינַיִם, צְרוּבוֹת מְשַׁמֵּשׁ מַשְׁוָנִית.

הַסִּירֶנוֹת,

צְרוּדוֹת מֵעִשּׁוּן וּזְעָקוֹת הִתְעַלְּסוּת,

עִם טְפָרִים מְצֻפִּים לַכָּת תְּכֵלֶת רְעִילָה.

הרַב-חוֹבֵל

כָּפוּת בֵּאֲזִיקֵי פְּלַסְטִיק וּפַרְוָה מְדֻבְלֶלֶת לַתֹּרֶן

ושַׁעֲוָה רוֹתַחַת נִקְוֵית מֵאָזְנָיו

וּמְטַפְטֶפֶת עַל זְנַב סִירֶנָה מְפַרְפֵּר,

שֶׁנִּתְפַּס בֵּמַּדְחֵף.

הַיָּם הַזֶּה הוּא גִּיגִית מְטֹרֶפֶת

וְאֵין לִי יָדַיִם לִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמִי מֵהַמַּיִם,

כִּי הָאֲנִי – הַשִּׂכְלִי שֶׁלִּי, אָתֶנָה,

הפך את יְדֵי הָאֲנִי – הָרִגְשִׁי שֶׁלִּי לֵאֶבֶן,

וּמִלֵּא אֶת רָאשֵׁי נְחָשִׁים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,