קַח אֶת יָדִי, מַלָּח, וְהִצָּמֵד אֶל קַשְׂקַשֵּׂי זְנָבִי. נִשְׂחֶה-נִצְלֹל בֵּין מְצָרִים בִּדְמוּת מִפְלֶצֶת שְׁאוֹל. הַיָּם עוֹלֶה. אַל לָנוּ לְאַבֵּד נְתִיב מִלּוּט, כִּי פְּנֵי הַיָּם גְּבוֹהִים

עֵת צָלַע יְמִינְךָ הַנֻּקְשֶׁה-הַשְּׁפוּפָה שָׁקְעָה בְּבָשָׂר שָׁדִי הַשְּׂמָאלִי הָרַךְ-הַנִּפְרָשׂ, כָּל מָה שֶׁיָּדַעְנוּ עַל זָכָר וּנְקֵבָה הִתְבַּלְבֵּל וְנִבְלַע בְּתוֹךְ בּוֹר הַנִּפְעָר בִּנְפִילַת הַמִּגְדָּל. חֲרַכֵּי עֵינַיִךְ מִלְּאוּ

בֵּעִיר הַכֻּרְסָאוֹת הַנְּטוּשׁוֹת יָמִים תְּמִימִים הוֹלְכִים וּמִתְקַצְּרִים. תּוּגָה שֶׁל דִּמְדּוּמִים וּבַקָּשׁוֹת חוֹבֶקֶת אֶת הַיָּם בֵּין מִיצָרִים, מִקַּו הָאֹפֶק וְעַד קַו קִמּוּר שֶׁל מֹתֶן מִתְרַחֶצֶת עֲלוּמָה.

כֻּלָּם מטורפים: הַמְּלָחִים, עִם צִפָּרְנַיִם שְׁבוּרוֹת, מְלוּחוֹת וּשְׁחֹרוֹת, וְזָוִיּוֹת עֵינַיִם, צְרוּבוֹת מְשַׁמֵּשׁ מַשְׁוָנִית. הַסִּירֶנוֹת, צְרוּדוֹת מֵעִשּׁוּן וּזְעָקוֹת הִתְעַלְּסוּת, עִם טְפָרִים מְצֻפִּים לַכָּת תְּכֵלֶת רְעִילָה. הרַב-חוֹבֵל

האגדות עשויות מרקבובית ונציאנית. הקירות עשויים מחול. אנחנו מפליגים על דמיון, כי אין רוח אמיתית. המים בדצמבר צוננים. מותר לרדת למים, אך עליך לאחוז בחוזקה

יוֹם אֶחָד אֶקָּחֵהוּ עִמִּי אֶל מַחְצֶלֶת הַחוֹף, וְאַשְׁאִיר אוֹתוֹ שָׁם, אֶת הַצְּרוֹר הַזֶּה עִם גַּעְגּוּעַ. גַּעְגּוּעַ – תִּינוֹק, בֵּן שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים בְּקָרוֹב, נֶאֱחַז בְּיָדַי וְעוֹצֵר אֶת רוּחִי

עֵת הִתְעַצֵּם הַשֶּׁקַע הָרִאשׁוֹן, אוֹתוֹ כִּנּוּ בֵּרֹב הָדָר – "סוּפָה", רָאִיתִי בִּצְלִילוּת, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּיךָ. אַתָּה לִי הַר-זָרוּת. הֵר אֵפְּפֵּלשְטרוּדֵל קַר מִתַּפּוּחִים, שֶׁהֻרְעֲלוּ מִטַּעַם

מסתבר, שהקטע הזה, של מושגים מעולם השייט, לא הומצא על ידי. לרמונטוב, מאחוריך! השיר המקורי נכתב ב-1832. סיימתי לתרגמו היום. יש כאלה, שעדיין נכספים לסער,

אֲנִי מַרְחִיקָה אוֹתְךָ עַד גְּבוּל הַנִּפְנוּף, וְאָז שׁוּב יוֹרֶדֶת מֵהָרוּחַ.      

אֲנִי מַשְׁלִיכָה אֶת עַצְבוּתִי עַל אֲחֵרִים, כְּמוֹ מִכְמָרְתָּן, הַמַּשְׁלִיךְ אֶת רִשְׁתוֹתָיו הַיָּמָּה. וְכָל מְבֻקְּשֵׁי הוּא לְהָשִׁיב אֶת אַטְלַנְטִיס.