הַזְּמַן הַצָּהֹב כָּבַשׁ הָעִיר.
צְבָא חַרְצִיּוֹת לְצַד כְּבִישֶׁיהָ
צָבַע כֹּל טְלַאי אֲדָמָה זָעִיר.
עִקְצֵץ וְדִגְדֵּג בְּאַפֵּי יוֹשְׁבֶיהָ
עָפָר צְהַבְהַב – בֶּן מַמְלֶכֶת אַשּׁוּר,
שֶׁבָּא וְהִטְמִין יָם וְחוֹף בָּאֹבֶךְ.
מַלְקוֹשׁ הִזְלִיף בֹּץ עַל זְגוּגִית וְשׁוּר.
שִׁטָּה הִשְׁתַּלְּטָה עַל גִּנּוֹת וְסֹבֶךְ.
אוֹרוֹת פָּנָסִים שֶׁל שָׁעוֹן לֵיל קַיִץ
הִתִּיזוּ צָהֹב עַל מַחְשָׁךְ אוּרְבָּנִי.
רָצָה דַּקִּיקָה עִם פְּרוֹפִיל יָפָּנִי
הִבְהִיקָה בַּפַּס הַזּוֹהֵר שֶׁל טַיְץ.
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,