קברט # פרד אב

הייתה לי חברה. קראו לה אלסי.

איתה חלקתי מאורה בצ'לסי.

היא לא הייתה שושן צחור בלי דופי,

את שירותיה היא השכירה יופי.

 

ביום בו מתה השכנה הלעיזה:

"קץ לפרוצה שבשתייה הפריזה."

אך לכשראיתיה בשוכבה,

גיליתי אושר בצורת גופה.

 

את אלסי בליבי אשא לעד,

אזכור את שדיברה כל רגע קט:

"מה טוב לשבת לבד בחדרך?

מוזיקה לך קוראת.

כל החיים הם קברט.

בואי לקברט."

ומה אתי? כן, מה איתי!

אני החלטתי אז בצ'לסי,

אם אפרוש, אפרוש כמו אלסי!

 

מעריסה ועד מצבה

זמננו קצוב, עוד איך!

אך כל חיינו הם קברט,

וכך גם אני, בלי להתחרט,

אוהבת את קברט!

 

 

(תרגום, אמנם חלקי, אך שלי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן   רוּחוֹת הַלַּיִל זָרְקוּ לָאָרֶץ אֶת אָמוֹר, שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הָעֲלוּמָה עוֹפֵף, שׁוֹחֵק, וְאֶת קַשְׁתּוֹ בִּמְשׁוּבָה כּוֹפֵף, וְנוֹכַח הַמַּרְאֶה הִרְהוּר