כשהייתי קטנה יותר היה לי חבר. לא הזה של עכשיו. אחד אחר. היו לו שלוש ידידות: סוניה, איילה וקטי. דרכו התחברתי אליהן. זה היה לפני שהן הלכו לעבוד בחשפנות בבורסה. סוניה באה ממשפחה מטורפת. אימא שלה הייתה חתיכת פסיכוטית, נוירוטית ומזדיינת. הן היו רבות מכות נון סטופ. גם ליד אנשים. ברגיל היה שיושבות אצלה חברות והיא ואימאשלה הולכות מכות. מי שגידל אותה בתכלס הייתה הסבתא שלה. כאשר הסבתא נפטרה סוניה ירדה מהפסים. עזבה את הבצפר באיזו כיתה ח' והלכה לעבוד בכל מיני עבודות שיט. כל הזמן היא הייתה צריכה כסף. לבגדים, לאיפור, לבילויים. הלימודים לא עניינו אותה. איילה דווקא באה ממשפחה שיושבת טוב. ההורים שלה מפוצצים לא רע וגם נתנו לה בסבבה. אז אצלה זה היה יותר בקטע של שעמום. קטי הייתה מן ילדה כוסית כזאת, רזה בטירוף. אחת כזאת שלומדת ועניינים. קיצר, יום אחד הן יושבות ובודקות מודעות בעיתון, בקטע של לחפש עבודה ורואות שדרושות רקדניות בבורסה. אמרו, יאללה בשביל הצחוקים נלך לשם. נראה לי שהן עוד לא היו אז בנות שמונה עשרה בכלל. ואף אחד לא בדק אותן בשיט. לקחו אותן בלי בעיה. סוניה ברחה מהבורסה אחרי חודשיים-שלושה. היא סיפרה שהמקום משהו זוועתי. ועוד החתימו אותן על התחייבות לחצי שנה. אבל ממילא אף אחד לא חיפש אותה, למה שום דבר שם לא בדיוק חוקי. מפה לשם היא התגלגלה לפוסיקט. באתי לראות אותה שם כמה פעמים. דווקא המקום סבבה. מסיבות רווקים וכאלה. רוב הבנות שם רוסיות מטופחות כאלה, סטנדרטיות עם סיליקון ובניה. היא, היה לה קטע אחר. יש לה ים קעקועים מגניבים בכל מיני מקומות בגוף ושיער שחור חלק עם תוספות עד התחת. איך זה עובד שם: כל אחת יוצאת לבמה בתור שלה ועושה קטע של ריקוד. סוניה הייתה שמה איזה ראמשטיין והולכת על קטע גותי כבד. משהו ממש מיוחד. הלך לה ממש טוב. עשתה ים כסף וכולם אהבו אותה. הבאסה שהיא לא ידעה מה לעשות עם כל הכסף. אז היא התחילה עם הקריסטל. אחר כך קוק. הרואין. קראק. אז עוד הייתי בקשר סבבה אתה. ניסיתי אתה הכל. עישנתי קראק איזה פעמיים. הסם הכי שיט שיש. בסוף היא החליטה לחתוך מכאן. נסעה לאנגליה. עבדה שם בכל מיני באסטות של ישראלים. בהתחלה בלונדון. אחר כך עברה לנוטינגהאם. מכרה באיזה דוכן של טורקיש דילייט, כל מיני פיסטוקים מצופים. המעסיקה שלה שמה אותה באיזו דירה בסדר, אבל במקום הכי הארלם. שכונה של דילרים שחורים. נוטינגאם היא עיר בריטית מבאסת של כלום, אבל בגלל הקטע הזה של רובין הוד והיער שרווד יש שם קצת תיירים ומן מרכז תיירותי כזה. שם היא עבדה. בשביל לקחת את הטראם להגיע למרכז היית חייבת לעבור במגרש הכדורסל שלהם. המקום הכי מפחיד שיש. כל הזמן היו שם אנשים. בוקר, לילה, צהריים. משחקים, יושבים, עושים סמים. את עוברת שם, זורקים לך הערות, שחבל על הזמן. כשהייתי באנגליה לפני שנתיים גרתי אצלה איזה חודש. הבית שלה נראה סבבה מבחוץ. כאן בארץ זה היה נראה הכי שכונה טובה כזאת. אבל ככה זה באנגליה. גם בשכונות הכי שיט הבתים מסודרים כאלה. שתי קומות, מחולקים לשניים. כניסה עם כמה מדרגות ומאחורה מן דשא כזה. כולם שם שרוטים בקטע של לגזום את הדשא. הוא צומח מילימטר וכבר הם באים לגזום. סוניה לא גזמה את הדשא אפעם. הוא גדל ונהיה יער. השכנה הזקנה מהחצי בית הצמוד אליה הייתה צורחת עליה, שהיא מכשפה ומשוגעת. בגלל שלא גזמה את הדשא. זה היה הבית הכי מפחיד שהייתי בו בחיים שלי. לא הייתי גרה בו שנייה לבד. הוא היה רדוף רוחות. הדברים כל הזמן זזו שם בבית מעצמם. סוניה הייתה בקטע של כישוף, טארות וכל השיט הזה. היא אמרה שיש שם בטוח רוחות, כי הן מכבות לה כל הזמן את הנרות וכאלה. היום היא חזרה ללונדון. אפילו יש לה איזה חדש כבר יותר מחצי שנה. בפעם האחרונה שדיברתי אתה בטלפון היא אמרה שחזרה לעשות קוק. יום-יום. לא ידעתי מה להגיד לה. כי בתכלס היה ברור לשתינו, שהיא מכורה.
איילה וקטי נשארו בבורסה. איילה הכירה שם איזה זקן. טוב, לא ממש חטייר. בן שלושים, ארבעים. הוציא אותה מזה. אמר לה שהוא לא רוצה שתעבוד בזה, למה יש לו מספיק כסף והוא ייתן לה כמה שהיא רוצה. קטי השמינה נורא. אבל השמינה בקטע ביזארי כזה. הרגליים הארוכות שלה נשארו רזות כאלה. ציצי אין לה בכלל. שטוחה כמו קרש. אבל הבטן והתחת התנפחו בטירוף. היא גם מתלבשת הכי פרובוקטיבי וחשוף. היא חיה על קוק. קטע מצחיק, כי מי שחי על קוק בדרך כלל מרזה בטירוף. אבל היא ההפך. שמעתי שהיום היא עזבה את הבורסה והתקדמה, לזנות.