אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן
רוּחוֹת הַלַּיִל זָרְקוּ לָאָרֶץ אֶת אָמוֹר,
שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הָעֲלוּמָה עוֹפֵף,
שׁוֹחֵק, וְאֶת קַשְׁתּוֹ בִּמְשׁוּבָה כּוֹפֵף,
וְנוֹכַח הַמַּרְאֶה הִרְהוּר בַּלֵּב נֵעוֹר.
רוּחוֹת הַלַּיִל זְרָקוּהוּ אַרְצָה! ושֵׁישִׁי
נָגֹל הוּא וְנָפוֹץ בַּבּוֹקֵר הַמְּנֻּשָּׁב.
עָצוּב מַרְאֶה הַכַּן, עָלָיו בְּקֹשִׁי רַב
נִקְרָא שֵׁם הָאָמָּן, בְּצֵל עֵץ חֲרִישִׁי.
עָצוּב מַרְאֶה כַּנּוֹ שֶׁלְּבַדּוֹ נִצָּב,
וּמַחְשָׁבוֹת נוּגוֹת פּוֹקְדוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב
אֶת חֶזְיוֹן יוֹמִי, שָׁם צַעַר וּמַכְאוֹב
לִי מְנַבְּאִים גּוֹרָל שֶׁל עֲרִירִי נִכְזָב.
עָצוּב! – וְלָךְ? לִבֵּךְ נִכְמַר וְלֹא כָּפַר
בְּמַחֲזֵה הַדְּוַי, אַךְ כְּבָר עֵינֵךְ לֹא כָּאן,
חוֹמֶדֶת לָהּ פַּרְפַּר – זָהָב וְאַרְגָּמָן –
שֶׁעָף מֵעַל בִּתְרֵי הַשַּׁיִשׁ עַל שְׁבִיל עָפָר.
מתוך "חגיגות מעודנות", 1869
תרגום: ריטה קוגן