סוסים קְשֵׁי הַסְכָּמָה | ולדימיר ויסוצקי

עַל מִתְלוֹל, עַל קְצֵה צוּק, עַל הַסַּף שֶׁל הַסִּפִּים
בְּסוּסַי אֲנִי מַצְלִיף, מְדַרְבֵּן בְּמַגְלְבִים,
אֵין לִי דֵּי אֲוִיר, גּוֹמֵעַ עַרְפִלִּים וּמַשָּׁבִים,
חָשׁ, מֻקְסַם מֵרֶגַע הֶרֶס, בְּאֵיבָרַי פָּגִים-חוֹלְפִים.

רַק הֵאֵטּוּ קְצָת, סוּסַי, רַק הֵאֵטּוּ נָא,
אַל תִּסּוֹגוּ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים,
אַךְ הִגְרַלְתִּי לִי סוּסִים כֹּה קְשֵׁי הַסְכָּמָה,
לֹא הִסְפַּקְתִּי לִחְיוֹת, לְשׁוֹרֵר לֹא אַשְׁלִים.

אֵעָלֵם, אוֹתִי כְּמוֹ מוֹךְ דַּק רוּחַ רַב יָעִיף לְמַעְלָה,
וּבַבֹּקֶר בַּמִּזְחֶלֶת אֶת גּוּפִי יִשְּׂאוּ בָּרוֹן,
הוֹ סוּסַי, פְּסִיעָה מוּאֶטֶת נָא אִמְּצוּ וּמִכָּאן וָהָלְאָה,
הַאֲרִיכוּ טֶפַח דֶּרֶךְ אֶל מְעוֹנִי הָאַחֲרוֹן.

רַק הֵאֵטּוּ קְצָת, סוּסַי, רַק הֵאֵטּוּ נָא,
אַל תַּקְשִׁיבוּ לְצַו הַשּׁוֹטִים,
אַךְ הִגְרַלְתִּי לִי סוּסִים כֹּה קְשֵׁי הַסְכָּמָה,
לֹא הִצְלַחְתִּי לִחְיוֹת, לְשׁוֹרֵר לֹא אַשְׁלִים.

בָּאנוּ טוֹב, אֵין אִחוּרִים בְּבִקּוּר אֶל בַּשָּׁמַיִם,
אַךְ מַדּוּעַ הַשְּׂרָפִים שָׁם מְזַמְּרִים בַּחֲרוֹן אַפַּיִם,
אוֹ שֶׁזּוֹ שׁוּב הִתְיַפְּחוּת פַּעֲמוֹנִים וּמְצִלְתַּיִם,
אוֹ שֶׁזּוֹ שׁוּב צְרָחָתִי לְסוּסַי לִבְלֹם בֵּינְתַיִם.

רַק הֵאֵטּוּ קְצָת, סוּסַי, רַק הֵאֵטּוּ נָא,
לֹא לִדְהֹר, לֹא לָעוּף, שׁוּב מַפְצִיר,
אַךְ הִגְרַלְתִּי לִי סוּסִים כֹּה קְשֵׁי הַסְכָּמָה,
הִתְפַסְפֵס לִי לִחְיוֹת, לְפָחוֹת אַשְׁלִים שִׁיר.

רַק אַשְׁקֶה אֶת סוּסַי,
רַק אֶגְמֹר אֶת שִׁירַי,
עַל קְצֵה צוּק אֶעֱמֹד רַק עוֹד רֶגַע וְדַי.


(מרוסית ריטה קוגן)