הַפְּעָלִים
לְהֵעָלֵב
לְהַעֲלִיב
לְהַתְרִיס כְּנֶגֶד
לְהִתְבַּצֵּר
הָפְכוּ שֶׁלָּהּ וְהִתְפַּצְּלוּ
עַתָּה הַמְּפֻצָּלִים שֶׁלָּהּ
כְּרוּכִים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה וּבָהּ –
שַׁבְּלוּלֵי טוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֵי קַנָּאִים
פְּקָעוֹת שִיבָּארִי עַל שְׁדֵי כְּנוּעִים
אוֹי, מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלָהּ שֶׁל זוֹ
הָעֲלוּבָה,
יְקוֹנְנוּ חֲבֵרֶיהָ
בְּפֶתַח בֵּית הַחוֹלִים,
כְּלוּם לֹא תֵּדַע
לִשְׁמֹט עַיִן
לְהָשִׁיב לֵב
אֲבָל הִיא יוֹדַעַת הֵיטֵב
לְהַצִּיג
אֶת רֹךְ הַבָּשָׂר הַשָּׁבִיר
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,