אונס / אדריאן ריץ'

יֶשְׁנוֹ שׁוֹטֵר אֶחָד שֶׁהוּא גַּם מְשׁוֹטֵט וְגַם אָב:

בַּמָּקוֹר מֵהַבְּלוֹק לַיָּד, גָּדַל יַחַד עִם הָאַחִים שֶׁלָּךְ,

בַּעַל עֲרָכִים כָּלְשֶׁהֵם מִן הַסְּתָם.

אַתְּ בְּקֹשִׁי תֵּדְעִי מִי הוּא בְּמַגָּפָיו וּבְתָגוֹ הַמֻּכְסָף,

רָכוּב עַל גַּבסוּס, בְּיָד אַחַת מְלַטֵּף אֶת נִשְׁקוֹ.

 

אַתְּ בְּקֹשִׁי תֵּדְעִי מִי הוּא, אַךְ עָלַיִךְ לְדַעַת מִי הוּא:

יֵשׁ לוֹ גִּישָׁה לַמְּכוֹנוֹת שֶׁבִּיכָלְתָּן לְהָרְגֵךְ.

הוּא וְסוּסוֹ הַכַּבִּיר נוֹקְשִׁים פְּרָסוֹת שֶׁל מַצְבִּיאִים בְּתוֹךְ אֲסַפְסוּף,

הָעֲרָכִים שֶׁלּוֹ נִצָּבִים בָּאֲוִיר, עֲנַן כְּפוֹר מִתְּמַר

מִבֵּין שִׂפְתוֹתָיו מְסֹרְבוֹת הַחִיּוּךְ.

 

וּבְכֵן, בְּבוֹא הָעֵת, אַתְּ תִּדָּרְשִׁי לִפְנוֹת אֵלָיו,

הַזֶּרַע שֶׁל הַמַּנְיַאק עוֹדֶנּוּ נָסוּךְ עַל פְּנִים יְרֵכַיִךְ,

רֹאשֵׁךְ מִסְתַּחְרֵר בְּטֵרוּף. עָלַיִךְ לְהִתְוַדּוֹת

בְּפָנָיו, אַתְּ אֲשֵׁמָה בִּדְבַר עֲבֵרָה

שֶׁל לִהְיוֹת זוֹ שֶׁנִּכְפָּה עָלֶיהָ.

 

אַתְּ תַּבְחִינִי כִּי עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת, הַצֶּבַע רָץ בַּמִּשְׁפָּחָה

שֶׁפַּעַם יָדַעְתְּ מִי הֵם, מִצְטַמְצְמוֹת וּמִתְנוֹצְצוֹת,

יָדוֹ מַדְפִּיסָה אֶת הַתֵּאוּרִים,

וְהוּא רוֹצֶה אֶת כֻּלָּם,

אֲבָל מָה שֶׁמְּעַנֵּג אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכֹּל, זוֹ הַהִיסְטֶרְיָה שֶׁבְּקוֹלֵךְ.

 

אַתְּ בְּקֹשִׁי תֵּדְעִי מִי הוּא, אֲבָל עַכְשָׁו הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מִי אֶת:

הוּא יָרַד לְסוֹף דַּעְתָּם שֶׁל רְגָעַיִךְ הָרָעִים מִכָּל

בְּעֶזְרַת מְכוֹנָה, תִּיְּקָם בְּתוֹךְ תִּיקִיָּה.

הוּא יוֹדֵעַ, אוֹ חוֹשֵׁב שֶׁיּוֹדֵעַ, כַּמָּה וּמָה הִמְצֵאת,

הוּא יוֹדֵעַ, אוֹ חוֹשֵׁב שֶׁיּוֹדֵעַ, שֶׁרָצִית אֶת זֶה בְּתוֹךְ תּוֹכֵךְ.

 

יֵשׁ לוֹ גִּישָׁה לַמְּכוֹנוֹת שֶׁבִּיכָלְתָּן לְהַעֲלִימֵךְ.

וְאִם בְּמִקְרֶה, בְּאוֹרוֹ הַמַּבְחִיל שֶׁל חֲדַר הַחֲקִירוֹת,

וְאִם בְּמִקְרֶה, בְּאוֹרוֹ הַמַּבְחִיל שֶׁל חֲדַר הַחֲקִירוֹת,

תֵּאוּרַיִךְ יְשַׂרְטְטוּ אֶת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל גּוֹבֶה עֵדוּתֵךְ,

הַאִם תִּבְלְעִי, הַאִם תַּכְחִישִׁי, הַאִם תְּשַׁקְּרִי כְּדֵי לִזְכּוֹת לָשׁוּב לְבֵיתֵךְ?

 

 

1973

 

 

(מאנגלית: ריטה קוגן)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,