יום הדין לא מספר

יוֹם הַדִּין

לֹא מְסַפֵּר

מִבְּעוֹד מוֹעֵד

שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין.

הוּא בָּא

לְלֹא אוֹתוֹת עַל מִצְחוֹ,

לְלֹא דְּרָגוֹת עַל כְּתֵפָיו.

הַחוֹל שֶׁדָּבַק בְּסוּלְיוֹת מַגָּפָיו

נוֹשֵׁר עַל הָרִצְפָּה שֶׁזֶּה עַתָּה טִאטֵאתִי

חֲרִישִׁית.

לֹא נִשְׁמַעַת צְפִירָה,

אֵין תִּיפוּף מְבַשֵּׂר אֵימִים

שֶׁמְּטַפֵּס וְנִצְרָד תּוֹךְ כְּדֵי.

אֲנִי פּוֹתַחַת לוֹ אֶת הַדֶּלֶת:

"שָׁלוֹם, יוֹם הַדִּין" –

וְנִשְׁאֶרֶת לַעֲמֹד, צוֹפָה בּוֹ

מַצִּיעַ עֲבוּרִי מִטַּת סְדוֹם,

מוֹתֵחַ סָדִין,

מְהַדֵּק אֶת צִפַּת הַהַמְתָּנָה.