זֶה הַשּׁוּק.
אֵלֶּה הַחֲתוּלִים
שֶׁנָּעִים חֶרֶשׁ
בֵּין דּוּכָנָיו הַמִּתְקַפְּלִים
בִּמְחִי יַד הָרוֹכְלִים,
בִּקְרִיאָתָם הַחוֹתֶמֶת
אֶת יוֹם עֲמָלָם הַצָּרוּד.
זוֹ הָאִשָּׁה בְּקַן כִּסְּאָהּ הַגָּבוֹהַּ
שֶׁטּוֹבֶלֶת קְצֵה לְשׁוֹנָהּ בְּכוֹס
יַיִן לְלֹא רַגְלִית.
אֲנִי מַשְׁגִּיחָה
בָּרוֹכְלִים בְּאוֹרְזָם אֶת הַשּׁוּק,
בַּחֲתוּלִים בִּסְרִיקָתָם אֶת הַפַּח,
בָּאִשָּׁה בִּטְבִילָתָהּ בְּמִקְוֵה יֵינָהּ.
הַיַשְׁגִּיחוּ בִּי בְּבוֹא הָעֵת הַנְּכוֹנָה?
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,